נספח 2: אנטישמיות בהודעות לעיתונות – ניתוח השוואתי של השיח בקרב הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוקסים-מודרנים בארצות הברית

במחקר המשלים למחקר שעסק בדרשות חקרנו את השיח בנושאים של אנטישמיות, הגירה וקהילת הלהטב"ק בשלושה זרמים מרכזיים ביהדות ארצות הברית – הרפורמי, הקונסרבטיבי והאורתודוקסי־מודרני. את המחקר עשינו על ידי ניתוח הודעות לעיתונות שפורסמו בעשור האחרון. הודעות לעיתונות משמשות כערוץ רשמי שדרכו המוסדות הדתיים נותנים ביטוי לעמדותיהם בסוגיות מפתח חברתיות, פוליטיות וקהילתיות, ולכן זהו משאב רב ערך להבנת מגוון הדרכים שבהן התנועות היהודיות תופסות את האנטישמיות של ימינו ומגיבות לה.

כדי להעריך באופן שיטתי את נקודות המבט הללו ליקטנו וניתחנו 1,441 הודעות לעיתונות מעשר השנים האחרונות, בפילוח כדלקמן:

• התנועה הרפורמית (Union for Reform Judaism and Religious Action Center for Reform Judaism – RAC): א775 הודעות לעיתונות
• התנועה הקונסרבטיבית (United Synagogue of Conservative Judaism – USCJ and Rabbinical Assembly): ה190 הודעות לעיתונות
• התנועה האורתודוקסית־מודרנית (Orthodox Union – OU Advocacy): 425 הודעות לעיתונות

מתודולוגיה

לביצוע המחקר הנוכחי השתמשנו בטכניקות של web scraping (גירוד דפי רשת) לצורך איסוף שיטתי של הודעות לעיתונות שפורסמו בעשור האחרון מטעם התנועות היהודיות הבולטות בארצות הברית.

בשלב הראשון של הניתוח התמקדנו בזיהוי ההודעות לעיתונות שעסקו במפורש באנטישמיות. לשם כך ביצענו חיפוש מבוסס מילות מפתח, בדיוק כפי שעשינו עם הדרשות. המונחים לחיפוש כללו צורות כתיבה והטיות שונות של המילה "אנטישמיות" (Antisemitism, Antisemitic, Anti-Semitism). פעולה זו הניבה מאגר נתונים של 210 הודעות לעיתונות שבהן הוזכרה האנטישמיות בניסוח זה או אחר.

אחרי שזוהו החומרים הרלוונטיים עברנו לשאלת הייחוס – כיצד כל תנועה מגדירה את האנטישמיות ומכניסה אותה להקשר של השיח שלה. כדי להעריך את הדברים הערכה שיטתית ביצענו באמצעות ChatGPT ניתוח טקסט מבוסס בינה מלאכותית. ההנחיה שניתנה למודל הייתה לקבוע, על סמך קריטריונים שהוגדרו מראש, אם בהודעה מסוימת האנטישמיות יוחסה למקורות מן הימין, מן השמאל או משניהם. על פי הגדרות המחקר, אנטישמיות שמקורה בימין מחזיקה באידאולוגיות של עליונות לבנה ושל נאו־נאציזם ושאר תנועות הדוגלות בעליונות גזעית, ואילו האנטישמיות של השמאל מתבטאת בעיקר ברטוריקה אנטי־ישראלית, בפעילות של BDS ובעוינות כפי שהיא מתבטאת בקמפוסים של המוסדות להשכלה גבוהה כלפי הציונות.

כדי להשיג דיוק רב יותר בתהליך המיון השתמשנו בגישת few-shot learning: לפני הניתוח המלא של מאגר הנתונים הֵזַנו למודל בינה מלאכותית מספר גדול של דוגמאות מתויגות. היות שמיון טקסט אוטומטי מתקשה לעיתים בדקויות תלויות הֶקשר, מסרנו את כל הייחוסים שהופקו על ידי הבינה המלאכותית לבדיקה ידנית כדי להבטיח עקביות ומהימנות.

במאגר הנתונים הסופי בלטו הבדלים מובהקים בין שלוש התנועות בנושא זה. חלק ניכר מן ההודעות לעיתונות שנותחו עסקו במישרין בשאלת השורשים האידאולוגיים של האנטישמיות. ארגונים אורתודוקסיים-מודרניים ייחסו את מקור האנטישמיות או לימין או לשמאל ב־33 הודעות לעיתונות, ואילו בתנועה הרפורמית נעשו ייחוסים דומים ב־41 מקרים. בתנועה הקונסרבטיבית נדרשו פחות לסוגיה זו – רק ב־13 הודעות לעיתונות נקשרה האנטישמיות במפורש למקור אידאולוגי ספציפי. חשוב לומר שרבים מן הפרסומים של כל שלוש התנועות דנו באנטישמיות במונחים כלליים יותר ובלי להצביע על מקור פוליטי או אידאולוגי מסוים.

באמצעות גישה מתודולוגית זו הצלחנו לבנות מסגרת עבודה השוואתית שמאירה הבדלים מובהקים בין אופן העיסוק של שלוש התנועות בנושא האנטישמיות בשיח הציבורי. ממצאים אלה מספקים תובנות בדבר סדרי העדיפויות האידאולוגיים והפוליטיים של כל תנועה ומבהירים כיצד הן נותנות מענה לאחד האתגרים הקשים ביותר שעימם מתמודדות הקהילות היהודיות היום.

כדי לאמוד את מעורבותן של התנועות הנדונות בסוגיות הלהטב"ק וההגירה ביצענו חיפוש דומה לפי מילות מפתח לזיהוי הודעות לעיתונות הכוללות מונחים שקשורים בדרך כלל לנושאים אלה.

לנושא ההגירה חיפשנו מילים דוגמת "מהגרים", "פליטים", "מבקשי מקלט", "מחזיקי ויזה", "לא מתועד", "תושב קבע" ו"עקורים". בנושא קהילת הלהטב"ק כללו המונחים לחיפוש את "להטב"ק", "קוויר", "טרנסג’נדר", "א־בינרי", "נישואים חד־מיניים", "זכויות מגדר", "טיפולי המרה", "גאווה" ו"נטייה מינית". כל הודעה לעיתונות שהכילה לפחות אחת מן המילים הללו נכללה במחקר.

אחרי שהגדרנו את המסמכים הרלוונטיים בדקנו באיזו תדירות קיבלו הנושאים הללו התייחסות בכל אחת מהתנועות לאורך זמן. במקום להסתמך על מספרים גולמיים – שיכולים להטעות בגלל ההבדלים בשיעורי התפוצה – חישבנו את האחוז של כלל ההודעות לעיתונות שהתייחסו לסוגיות ההגירה או הלהטב"ק בכל שנה. כך נחשפו מגמות שהדגישו איזו תנועה מעורבת יותר או פחות, כיצד ההתמקדות משתנה עם הזמן, והאם תשומת הלב לסוגיות הנדונות עקבית או באה רק בתגובה לאירועים פוליטיים. באמצעות מסגרת עבודה השוואתית זו יכולנו לעמוד על דפוסים של מעורבות ציבורית המגלים כיצד כל תנועה יהודית ממסגרת ומתעדפת סוגיות חברתיות ופוליטיות מרכזיות בשיח שלה.

הממצאים

אנטישמיות: נקודות מבט מימין ומשמאל

התרשים המשווה בין ייחוסי האנטישמיות בשלוש התנועות היהודיות הגדולות – האיחוד האורתודוקסי (Orthodox Union – OU), איחוד בתי הכנסת הקונסרבטיביים (United Synagogue of Conservative Judaism – USCJ) ואיחוד הקהילות הרפורמיות (Union of Reform Judaism – URJ) – מפתיע למדי. הוא חושף הבדלים אידאולוגיים מובהקים בין התנועות באופן המסגור של הסוגיה. כל תנועה מציגה את נטייתה הברורה להדגשת מקורות אנטישמיות מסוימים, ובכך היא משקפת דאגות פוליטיות וקהילתיות מקיפות יותר.

האיחוד האורתודוקסי־מודרני מייחס את האנטישמיות באופן גורף לשמאל: שיעור של כ־76% מן ההודעות לעיתונות מזהה גופים מן השמאל כמקדמים העיקריים של רטוריקה ופעולות אנטישמיות. נתון זה תואם את הנרטיב הרואה באנטי־ציונות, בפעילות של BDS ובעוינות כלפי ישראל בקמפוסים את הגורמים הראשיים לאנטישמיות בת זמננו. רק 18% מן ההודעות לעיתונות של האיחוד מייחסות את האנטישמיות לימין באופן בלעדי, ובאחוז מזערי בלבד (6%) היא מיוחסת לשני הקצוות הפוליטיים. דפוס זה מבליט את הנטייה הרחבה בשיח האורתודוקסי־מודרני לדון באנטישמיות בעיקר בהקשר של איומים על הציונות ועל המדינה היהודית יותר מאשר בהקשר של האידאולוגיות של גזענות או של עליונות לבנה, שבדרך כלל נקשרות בשמו של הימין הקיצוני.

התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית מציגות מעין תמונת מראה של מגמה זו: ברוב ההודעות לעיתונות של שתי התנועות, 78% ו־77% בהתאמה, האנטישמיות מיוחסת קודם כול למקורות מן הימין. תנועות אלה רואות את האנטישמיות בעיקר דרך העדשה של עליית הלאומנות הלבנה, הנאו־נאציזם ותנועות הימין הקיצוני, שאותם הן תופסות בתור האיום המיידי והמסוכן ביותר לקהילות היהודיות. האחוזים הקטנים יחסית של הודעות לעיתונות הקושרות את האנטישמיות לשמאל – 15% בתנועה הרפורמית ו־15% בקונסרבטיבית – מלמדים שאומנם התנועות הללו מכירות באנטי־ציונות ובעוינות כלפי יהודים מצידה השמאלי של המפה, אך הן אינן מחשיבות זאת כמשהו מדאיג או נפוץ כמו הסכנות הנובעות מן האידאולוגיות הימניות.

מעניין שבכל שלוש התנועות מוקצה רק חלק קטן מן השיח להכרה באנטישמיות כתופעה שמקורה בשני הצדדים. בתנועה האורתודוקסית-מודרנית מציינים איום כפול זה ב־6% מן ההודעות לעיתונות, ובאלה של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות השיעור גבוה מעט יותר – 7% ו־8% (בהתאמה). וכך, אומנם בכל אחת מן התנועות יש מי שמכירים באנטישמיות כסוגיה רבת פנים המתעלה מעל להבדלי השקפות פוליטיות, אבל בכל זאת הנרטיבים הדומיננטיים נוטים להציג אותה כנובעת מאידאולוגיה קיצונית אחת.

ממצאים אלה מאירים שסע עמוק בתפיסת האנטישמיוּּת ובאופן שבו היא מוצגת בפלחים השונים של יהדות ארצות הברית. הדגש בתנועה האורתודוקסית־מודרנית על אנטישמיות משמאל משקף את החשיבות המיוחסת בתנועה לאיומים על ישראל ועל הציונות. לעומתה, היהודים הרפורמים והיהודים הקונסרבטיבים, שבאופן מסורתי מזוהים עם ערכים פוליטיים פרוגרסיביים יותר, מפנים את הזרקור לסכנות מכיוון הימין הקיצוני. להתפלגות זו משמעויות מרחיקות לכת; היא לא רק מעצבת את דרכי הייצוג ואת סדר העדיפויות הקהילתי בכל תנועה, אלא היא גם משפיעה על האפשרות לשיתוף פעולה חוצה זרמים במאבק באנטישמיות. לנוכח הדגשים השונים על מקורות האיומים האנטישמיים, שלוש התנועות עשויות למצוא את עצמן במקרים מסוימים במחלוקת בבואן לקבוע אילו סוגיות מחייבות את התגובה הדחופה ביותר. עניין זה מסבך את המאמצים הכוללים לגבש אסטרטגיה מאוחדת של הקהילה היהודית בכללה נגד האנטישמיות.

אזכורים של "עליונות לבנה" ו"אנטישמיות"

שני התרשימים הבאים מציגים ניתוח השוואתי של שכיחות השימוש בעשור החולף במונחים "עליונות לבנה" ו"אנטישמיות" בהודעות לעיתונות מטעם שלוש התנועות הנדונות – הרפורמית, הקונסרבטיבית והאורתודוקסית־מודרנית.

כצפוי, בתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית ההתייחסות לעליונות הלבנה היא בתדירות רבה יותר מזו שבתנועה האורתודוקסית־מודרנית. ממצא זה מאשש את ההבחנה שבשתי התנועות הללו תופסים את הימין הקיצוני כמניע העיקרי של האנטישמיות בימינו.

חריגה בולטת לעין מופיעה בשנת 2017: בתנועה הקונסרבטיבית נרשמה נסיקה חדה, והיא עברה לכאורה את שתי התנועות האחרות במספר ההתייחסויות לסוגיית העליונות הלבנה. ואולם מקורה של סטייה זו הוא ככל הנראה בכך שבאותה שנה התנועה הקונסרבטיבית הוציאה רק שבע הודעות לעיתונות, ולכן האחוזון נראה גבוה באופן לא פרופורציונלי. מלבד חריגה זו, הנתונים מצביעים על גידול יציב בהתייחסויות לנושא בקרב הרפורמים, שהגיע לשיאו בשנת 2022 ואחר כך פחת.
התנועה האורתודוקסית־מודרנית מזכירה את העליונות הלבנה מעט מאוד לכל אורך התקופה, עם עלייה קלה בלבד סביב השנים 2021 ו־2022. ממצא זה שב ומחזק את ההבנה שהשיח האורתודוקסי־מודרני עוסק בדרך כלל פחות בימין הקיצוני ושעיקר דאגותיו מופנות לאנטישמיות של השמאל ולסוגיות הקשורות לאנטי־ציונות.

אזכורים של "אנטישמיות"

התרשים לעיל מתאר את שיעור האזכורים של "אנטישמיות" בהודעות לעיתונות במהלך אותו פרק זמן. שלא כמו בתרשים שלפניו, שהציג הבדלים חדים בין התנועות, התרשים לעיל חושף עלייה כללית בהתייחסויות לאנטישמיות במהלך העשור החולף. עם זאת, בשיעורי הגידול הזה נראים הבדלים גדולים, בייחוד בשנים האחרונות.

בין שנת 2014 לשנת 2020 ניכר דפוס דומה בכל שלוש התנועות, עם התייחסות מועטה יחסית ומעט תנודות בעקומת אזכורי האנטישמיות. אבל החל בשנת 2021, ובקצב גובר אחרי שנת 2023, השיח בנושא זה בקרב האורתודוקסים־מודרנים התעצם משמעותית. תקופה זו חופפת להתרבות הפעילויות נגד ישראל ברחבי העולם, לעוינות הגואה בקמפוסים של האוניברסיטאות, לחדירת הרטוריקה של BDS למיינסטרים ולמתקפות האנטישמיות האלימות בערים גדולות בארצות הברית ובמערב אירופה. הנתונים מראים שהארגונים האורתודוקסיים־מודרניים הגיבו להתפתחויות הללו בעלייה חדה בהתמקדותם באנטישמיות כנושא מדאיג במיוחד.

בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים, לעומת זאת, נרשמה אומנם עלייה הדרגתית בשיח בנושא האנטישמיות, אך הוא נותר מתון יותר ולא זינק כלפי מעלה בתקופת המלחמה, מה שמלמד על הבדלים בסדרי העדיפויות. אף כי התנועות הללו מכירות בהתגברות האנטישמיות באופן כללי, הן ממשיכות למסגר את הסוגיה בעיקר במונחים של איומים מצד הימין הקיצוני, אפילו מול ההחמרה באנטישמיות המתקשרת לאנטי־ציונות. עקב כך, השיח הקשור באנטישמיות בתנועות אלה נותר מצומצם יחסית במהלך המלחמה.

אזכורים של הגירה

אופן העיסוק של התנועות הדתיות בנושאים של הגירה מלמד רבות על סדרי העדיפויות הפוליטיים, האתיים והקהילתיים שלהן. מהתבוננות בתרשים, המראה את האחוזון השנתי של מופעי המונחים הנוגעים להגירה בהודעות לעיתונות בשנים 2024-2014, מצטיירת מגמה ברורה: התנועות היהודיות אינן עוסקות בנושא ההגירה בתדירות זהה זו לזו ואינן מייחסות לו את אותה דרגת חשיבות בשיח הציבורי שלהן.

המעורבות העזה של התנועה הרפורמית איננה מקרית; אדרבה, היא משקפת את התייצבותה ארוכת השנים לצד מטרות פרוגרסיביות של צדק חברתי. ההגירה נתפסת לא רק כסוגיה פוליטית אלא גם כהכרח מוסרי, הנטוע עמוק במקורות היהודיים באשר לקבלת הזר. אפילו בשנים שתשומת הלב הציבורית להגירה פחתה, התנועה הרפורמית המשיכה להתייחס לסוגיה זו ואיששה את תפקידה כקול יהודי מוביל בייצוג של זכויות המהגרים.

לנוכח המעורבות הפעילה של התנועה הרפורמית אפשר היה לצפות שהתנועה הקונסרבטיבית תגשר בין העמדות הרפורמיות לאורתודוקסיות-מודרניות על ידי איזון בין המסורת הדתית לסוגיות המצפוניות. אבל הנתונים מספרים סיפור אחר: היהדות הקונסרבטיבית דווקא טרודה מעט מאוד בענייני ההגירה בכלל. אומנם ניכרים זינוקים בשנים 2017 ו־2022, אך אלה אינם מעידים על מעורבות מתמשכת. תחת זאת ייתכן שהם מצביעים על גישה ריאקטיבית ולא פרואקטיבית. כלומר, התנועה מתייחסת להגירה כשזו נהיית סוגיה ציבורית שאי־אפשר להימנע ממנה, אך אינה משמיעה את קולה בנושא באופן עקבי. אחרי שנת 2017 רמת המעורבות צונחת לדרגה כמעט זניחה, כלומר ההגירה איננה מוקד מרכזי בשיח הציבורי הקונסרבטיבי. במקום לתפוס את דרך האמצע בין התנועה הרפורמית לתנועה האורתודוקסית־מודרנית, רמת המעורבות הנמוכה של התנועה הקונסרבטיבית מציבה אותה קרוב הרבה יותר לדפוס האורתודוקסי־מודרני של מעורבות מינימלית.

כל זה מביא אותנו אל התנועה האורתודוקסית־מודרנית, המציגה את רמת המעורבות הנמוכה ביותר בסוגיות הנוגעות להגירה. לאורך העשור האזכורים להגירה בהודעות לעיתונות של התנועה נדירים ביותר, עם עלייה קטנה בלבד בשנים 2018 ו־2022. את הקפיצות הקטנות האלה אפשר לקשור לאירועים ספציפיים, כגון משבר הפרדת המשפחות ב־2018 ומשברי הפליטים באפגניסטן ובאוקראינה ב־2022. אבל רגעים אלה של מעורבות נותרים מצומצמים ומוגבלים למצבים מסוימים בלבד, והם אינם משקפים מחויבות מתמשכת לשיח בנושא ההגירה.

המוסדות היהודיים נתפסים תכופות כמשתתפים פעילים בוויכוחים הציבוריים בסוגיות פוליטיות ומוסריות. אולם הנתונים שלנו חושפים שוני עמוק ביחסן של שלוש התנועות לנושא ההגירה ולחשיבותו בעיניהן. היהדות הרפורמית רואה בהגירה נושא מרכזי של צדק חברתי שנמצא בראש מעייניה. בתנועות הקונסרבטיבית והאורתודוקסית־מודרנית, לעומת זאת, מעדיפים על פי רוב להימנע מלהשמיע קול בנושא.

לא מפתיע שהארגונים האורתודוקסיים־מודרניים עוסקים בנושא ההגירה מעט מאוד, אבל מה שבולט כאן במיוחד הוא רמת המעורבות הנמוכה גם מצד התנועה הקונסרבטיבית. אף כי מבחינה תאולוגית היהדות הקונסרבטיבית היא פרוגרסיבית יותר מזו האורתודוקסית־מודרנית, היא אינה מתרגמת עמדה זו לשיח ציבורי מתמשך בנושא ההגירה.

ממצאים אלה קוראים תיגר אפוא על ההנחה שהתנועה הקונסרבטיבית ניצבת בתווך בין היהדות הרפורמית ליהדות האורתודוקסית־מודרנית. כשמדובר בהגירה, כך מתברר, הנתונים ממקמים אותה קרוב הרבה יותר לתנועה האורתודוקסית־מודרנית, עם מעורבות מוגבלת ולא עקבית בנושא זה, באופן שעומד בניגוד חד לגישתה הפרואקטיבית המתמשכת של התנועה הרפורמית.

אזכורים של קהילת הלהטב"ק

שאלת השילוב, הזכויות והייצוג של קהילת הלהטב"ק תופסת בעשור האחרון מקום נכבד בשיח הציבורי האמריקאי. בקרב התנועות היהודיות הדתיות, התגובות בסוגיה מדאיגה זו משקפות מחויבות אידאולוגית ותאולוגית עמוקה יותר. יש השמות דגש על השילוב ועל הצדק החברתי, יש הניגשות לנושא בזהירות הנובעת מעמדה דתית, ויש המגיבות בשתיקה.

התרשים לעיל, המסרטט את האחוזון השנתי של הודעות לעיתונות שבהן נזכרים מונחים הקשורים ללהטב"ק בזרמים שנחקרו בשנים 2024-2014, מספר סיפור מאלף: רמת המעורבות איננה זהה בשלוש התנועות, ואף איננה עקבית לאורך זמן.

בשנים 2024-2014 הייתה התייחסות התנועה הרפורמית לקהילת הלהטב"ק קבועה ויציבה, עם קפיצות בולטות לעין בשנים 2018 ו־2022. קפיצות אלה קשורות לוויכוחים הסוערים ברחבי ארצות הברית בסוגיית זכויות הלהטב"ק, ובכלל זה המדיניות הפוגעת בשירות הצבאי של טרנסג’נדרים.ות, המאבקים המשפטיים בנושא השחרור משירות צבאי ואישור חוקים מדינתיים המגבילים את זכויות הלהטב"ק בבתי הספר.

רמת מעורבות גבוהה זו אינה מפתיעה, שכן היהדות הרפורמית מיצבה את עצמה זה כבר כדוגלת בשילוב ובצדק חברתי, והיא רואה בזכויות של קהילת הלהטב"ק לא רק סוגיה פוליטית אלא גם הכרח מוסרי יהודי. בין בהבעת שמחה על ניצחונות, כגון השגת השוויון בנישואים חד־מיניים בשנת 2015, ובין בהוקעת החקיקה האנטי־טרנסית בקול רם וברור בשנת 2022, מנהיגי הקהילה הרפורמית ממסגרים באופן עקבי את עמדתם כשלוחה של ערכי היהדות ומדגישים את זכותו הטבעית של כל אדם לכבוד ואת החובה להיאבק למען אוכלוסיות שוליים. גם כשהשיח הציבורי בסוגיות אלה שוכך, התנועה הרפורמית אינה מרפה. היא ממשיכה להיות פרואקטיבית ומקפידה ששילוב הלהטב"ק לא יהיה רק תגובה למאבקים משפטיים אלא גם מחויבות מתמשכת בחיי הקהילה היהודית.

לעומת התנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית מפגינה רמת מעורבות נמוכה בהרבה. אף כי רבים תופסים את היהדות הקונסרבטיבית כלשון מאזניים בין הרפורמית לאורתודוקסית־מודרנית, התנועה הקונסרבטיבית איננה מנהלת שיח ציבורי מתמשך בסוגיות קהילת הלהטב"ק. דפוס התנהלות זה משקף את גישתה בסוגיית ההגירה. התנועה עוסקת פה ושם בסוגיות של צדק חברתי, אבל אינה מציבה אותן בראש סולם העדיפויות בהודעות שלה לעיתונות אלא מציגה התערבות מקרית ומינימלית שתלויה במידה רבה בהתפתחויות פוליטיות חיצוניות.

בדומה לתנועה הקונסרבטיבית, התנועה האורתודוקסית־מודרנית נעדרת לחלוטין מן השיח הציבורי בענייני קהילת הלהטב"ק. במהלך עשר השנים שנחקרו הייתה מעורבותה בבחינת בל ייראה ובל יימצא. היעדרות זו מבהירה שגישתה של הקהילה האורתודוקסית־מודרנית לסוגיה זו שונה מהותית מזו של שתי התנועות האחרות, שכן היא נובעת משיקולים הלכתיים. אומנם בכמה מקרים פרטיים רבנים אורתודוקסים־מודרנים וקהילותיהם התלבטו כיצד להתייחס לשילוב של להטב"ק בקהילה, אבל האיחוד האורתודוקסי־מודרני כמוסד נמנע באופן גורף מלתת במה ציבורית לזכויות של קהילה זו.

לעומת היעדר המעורבות של התנועה האורתודוקסית־מודרנית, שאיננו מפתיע בהתחשב בתבנית הפעולה והחשיבה הדתית שלה, מה שבולט בניתוח שלנו הוא שתיקתה של התנועה הקונסרבטיבית בסוגיות של קהילת הלהטב"ק. היות שהעמדה התאולוגית של התנועה הקונסרבטיבית מאפשרת גמישות רבה יותר, אפשר היה לצפות למעורבות נחושה יותר מצידה בסוגיות אלה. אבל הנתונים מראים שכארגון, התנועה הקונסרבטיבית בוחרת על פי רוב להימנע מלהשמיע קול בזכות קהילת הלהטב"ק.