עלייה בשיעור היהודים המייחסים את עליית האנטישמיות בעולם למדיניות של ישראל: שניים מכל חמישה סבורים כי היא תורמת לכך במידה רבה. ובכל זאת, כאשר מדינות נוקטות צעדים נגד ישראל, רוב גדל מהיהודים המחוברים רואה בהם גם מעשה אנטי-ישראלי וגם מעשה אנטישמי.
ממצאים עיקריים:
• יותר יהודים מזהים אנטישמיות בצעדים נגד ישראל: רוב רואה בהכרה במדינה פלשתינית, בקריאות לענישה נגד ישראל ובחרם אקדמי מעשים "גם אנטי-ישראליים וגם אנטישמיים".
• הבחירות בישראל: נשמרת ההעדפה לאופוזיציה – רוב של שישה מכל עשרה מחוברים מעדיפים שהאופוזיציה תנצח.
• שליש עוקבים באדיקות אחרי החדשות הקשורות לבחירות, מחצית נוספים עוקבים במידה מסוימת.
• רוב עדיין רואים בטראמפ מנהיג גרוע בהקשר איראן, שליש סבורים כי הוא מנהיג טוב בהקשר זה.
• מחצית סבורים שהפעולה האמריקאית באיראן לא הרחיקה לכת מספיק, מול שליש החושבים כי הרחיקה לכת מדי.
• פרשת השחקן ראפלו: רוב גדול שולל את דבריו של השחקן מארק ראפלו כרטוריקה אנטישמית, עמדה החוצה מחנות.
• מבט לשנה החדשה: יהודי ישראל אופטימיים ביחס לעתיד ישראל הרבה יותר מיהודי התפוצות ביחס למדינות שלהם.
• ירידה ביחס לשנה שעברה בשיעור המשתתפים הסבורים כי ישראל בתהליך הידרדרות שיימשך.
• פער פוליטי בנוגע לעתיד ארה"ב: שלושה רבעים ממצביעי האריס פסימיים מול שליש ממצביעי טראמפ.
• מחצית מהמשתתפים יודעים מאות מילים בעברית או יותר, הזיקה לעברית חזקה במיוחד בקרב מי שחיו בישראל.
להורדת גרסת PDF של הסקר, לחצו כאן.
הרקע לסקר והערה מתודולוגית
הנתונים החודש נאספו בסמוך לראש השנה, על רקע המשך העיסוק בלחץ הבינלאומי על ישראל – קריאות לצעדי ענישה על רקע אירועים ביהודה ושומרון ועל רקע המצב ההומניטרי בעזה, והדיון הציבורי באנטישמיות ובקשריה למדיניות ישראל. במקביל נמשכה ההיערכות לבחירות הצפויות בישראל בסתיו ולבחירות האמצע בארה"ב. הסקר בחן שאלות הנוגעות לבחירות המתקרבות בישראל, העימות הנמשך באיראן, פרשת השחקן ראפלו, ואת מידת האופטימיות עם פתיחת השנה החדשה. הערה מתודולוגית: החודש, נוסף למדגם היהודים המחוברים בארה"ב השיבו לסקר גם 99 משתתפים מקנדה ו־59 מבריטניה. יש להתייחס לנתונים הנוגעים אליהם בזהירות בשל גודל המדגם הקטן, וכל פילוח לפי אידאולוגיה, זרם או הצבעה מתייחס ליהודי ארה"ב בלבד.
אנטישמיות ומדיניות ישראל
עם תחילת השנה החדשה חזרנו לשאלה שנבחנה גם לפני שנה: האם עליית האנטישמיות בעולם קשורה למדיניותה של ישראל. התשובה נעה השנה בכיוון ברור – שניים מכל חמישה מהיהודים המחוברים (39%) סבורים כי מדיניות ישראל תורמת לעליית האנטישמיות "במידה רבה", עלייה מ-31% בספטמבר 2025. שליש (35%) סבורים שהיא תורמת "במידה מסוימת", ורק רבע (23%) סבורים שאין לה קשר לכך כלל, ירידה מ־32% לפני שנה. כלומר, בקרב המחוברים מתגברת ההנחה שלמדיניות הישראלית יש קשר לעלייה באנטישמיות. כצפוי, קיים פער משמעותי בין הקבוצות האידאולוגיות השונות במענה לשאלה זו. רוב הליברלים המובהקים (68%) מייחסים את האנטישמיות למדיניות ישראל "במידה רבה", ואילו בקרב השמרנים המובהקים רק אחוז בודד סבור כך, ורוב (55%) שוללים כל קשר. הפער לפי הצבעה חד באופן דומה: 56% ממצביעי האריס (בבחירות 2024) לעומת 5% בלבד ממצביעי טראמפ מחזיקים בעמדה המייחסת במידה רבה את העלייה באנטישמיות למדיניות ישראל.
גם על ציר הזיקה לישראל ניכר פער בתשובות: בקרב מי שביקרו בישראל פעם אחת שיעור הסבורים כי קיים קשר בין מדיניות ישראל לאנטישמיות "במידה רבה" (48%) גבוה מזה של מי שחיו בה (31%). ההשוואה של תשובות היהודים בארה"ב לאלה של יהודים בישראל, שנשאלו את אותה שאלה בדיוק החודש במדד JPPI לחברה הישראלית, ממחישה עד כמה הגרעין המחובר בארה"ב ביקורתי יותר כלפי מדיניות ישראל: 39% מהמשיבים בארה"ב מייחסים למדיניות ישראל את עליית האנטישמיות "במידה רבה" מול 28% מהיהודים בישראל, ואילו שיעור השוללים כל קשר נמוך בהרבה בקרב היהודים המחוברים (23%) בהשוואה ליהודים בישראל (44%). בעוד שבישראל דווקא התחזקה השנה העמדה השוללת כל קשר בין המדיניות הישראלית להתפרצות האנטישמית, בקרב המחוברים בארה"ב המגמה הפוכה.
בהתאמה עלה השנה גם שיעור הסבורים שישראל צריכה לשנות את מדיניותה בעקבות התגברות האנטישמיות. רבע מהיהודים המחוברים (28%) סבורים כעת שיש לשנות מדיניות "במידה רבה", לעומת חמישית (21%) לפני שנה, ואילו שיעור הסבורים שאין לשנות את המדיניות הישראלית כלל ירד מ־45% ל־37% (בשאלה לא פורט באיזה אופן יש לשנות את המדיניות הישראלית). גם כאן ההבדלים הפוליטיים בולטים: רוב הליברלים המובהקים (56%) תומכים בשינוי משמעותי של המדיניות, מול 1% בלבד מהשמרנים המובהקים. 81% מהשמרנים המובהקים ו־77% ממצביעי טראמפ סבורים שאין לשנות מדיניות כלל. גם בשאלת שינוי המדיניות חוזר הפער בין יהודי ארה"ב המחוברים לבין היהודים בישראל: רבע מהמחוברים (28%) סבורים שישראל צריכה לשנות מדיניות "במידה רבה" מול 17% מהיהודים בישראל, ובעוד שרוב היהודים בישראל (57%) סבורים שאין לשנות מדיניות כלל, בקרב המחוברים השיעור נמוך יותר (37%). כלומר, העלייה שנרשמה החודש בקרב המחוברים בארה"ב מרחיבה, ולא מצמצמת, את הפער בינם לבין היהודים בישראל. עם זאת, כפי שמראה הפרק הבא, ביקורת זו על מדיניות ישראל אינה מתורגמת לקבלה של צעדים בינלאומיים נגדה.
פעולה מדינית נגד ישראל
החודש, כמו לפני שנה, בחנו ארבעה סוגי פעולות שמדינות נוקטות כלפי ישראל, וביקשנו מהמשיבים לסמן אם מדובר במעשה אנטי־ישראלי, אנטישמי, שניהם, או לא זה ולא זה. בכל ארבע הפעולות הקטגוריה השכיחה היא "גם אנטי־ישראלי וגם אנטישמי", אך עוצמת הדחייה של הפעולות משתנה: היא נמוכה יחסית כאשר מדובר בהכרה במדינה פלשתינית (45% סבורים כי הפעולה גם אנטי־ישראלית וגם אנטישמית) וגבוהה במיוחד כאשר מדובר בחרם אקדמי על ישראל (81%). הכרה במדינה פלשתינית היא גם הפעולה היחידה ששיעור לא מבוטל מהיהודים (26%) רואה בה מהלך שהוא "לא אנטי־ישראלי ולא אנטישמי".
בהשוואה לספטמבר 2025 ניכרת מגמת עלייה בהנחה שהפעולות שמדובר בהן אנטי־ישראליות ואנטישמיות. שיעור הרואים בהכרה במדינה פלשתינית מעשה "גם אנטי־ישראלי וגם אנטישמי" עלה מ־40% ל־45%, בקריאה לצעדי ענישה נגד ישראל בגלל המצב ההומניטרי בעזה מ־48% ל־64%, ובחרם האקדמי מ־70% ל־81%. שאלה הנוגעת לחרם על מוצרי ההתנחלויות נשאלה השנה לראשונה, בעקבות צעדים בזירה זו שננקטו בשבועות האחרונים על ידי מדינות שונות באירופה. כמחצית מהמשיבים (53%) סבורים כי הפעולה הנוגעת לחרם על מוצרים מישובים ישראלים ביהודה ושומרון היא גם אנטי־ישראלית וגם אנטישמית. בהשוואה בין היהודים המחוברים בארה"ב לבין היהודים בישראל מתהפכת התמונה שנרשמה בשאלת האנטישמיות הכללית: דווקא היהודים המחוברים נוטים יותר מהיהודים בישראל לסמן את הפעולות הבינלאומיות כ"גם אנטי־ישראליות וגם אנטישמיות". בהקשר לחרם האקדמי הפער בולט (81% מול 50%), וכן בקריאה לצעדי ענישה (64% מול 42%) ובהכרה במדינה פלשתינית (45% מול 32%). הישראלים אמנם רואים בפעולות אלה מעשה של עוינות, אך נוטים לסווגן כ"אנטי־ישראליות" בלבד ולא כאנטישמיות.
במילים אחרות, הגרעין המחובר בארה"ב ביקורתי יותר כלפי מדיניות ישראל, אך גם נוטה יותר להעריך פעולות שנעשות נגדה ככאלה שנגועות באנטישמיות. העלייה ברמת הביקורת על הפעולות הבינלאומיות אינה אחידה, והיא חדה יותר ככל שהפעולה נתפסת כפוגענית וישירה יותר. חרם אקדמי המזוהה עם הדה-לגיטימציה של ישראל בקמפוסים, שהיא סוגיה כאובה במיוחד לקהילה היהודית אמריקאית המחוברת – הוא הפעולה הנדחית ביותר, ורק 3% רואים בחרם מהלך 'לא אנטי־ישראלי ולא אנטישמי'. בקצה השני, ההכרה במדינה פלשתינית – צעד מדיני שיש לו תומכים גם בשמאל היהודי – היא הפחות מסומנת: רבע (26%) רואים בה מהלך לגיטימי. הפעולה החדשה שנבחנה השנה, חרם על מוצרי התנחלויות, ממוקמת בתווך (53% "גם וגם", אך 13% "לא זה ולא זה" – הגבוה ביותר אחרי ההכרה במדינה פלשתינית), ומשקפת את מעמדן המובחן של ההתנחלויות בעיני חלק מן היהודים המחוברים. בהקשר להכרה במדינה פלשתינית, מחצית מהליברלים המובהקים (53%) סבורים כי המהלך לא אנטי־ישראלי ולא אנטישמי, ואילו בקרב השמרנים המובהקים רוב מכריע (85%) רואים במהלך גם אנטי־ישראלי וגם אנטישמי. כאשר מדובר בחרם האקדמי, לעומת זאת, רוב בכל המחנות סבורים כי מדובר במעשה גם אנטי־ישראלי וגם אנטישמי.
פרשת ראפלו
סוגיה שהעסיקה החודש את הקהילה היהודית נגעה לשחקן מארק ראפלו, שבמסגרת התנגדותו לצעד עסקי (מיזוג פרמאונט וורנר וענקית הטכנולוגיה אורקל) קישר את מנכ"ל פרמאונט סקיידאנס היהודי דיוויד אליסון ל"מערכת אפרטהייד של דיכוי" בעזה. התבטאות זו גררה גינויים רבים מצד ארגונים יהודיים, אך גם מכתבי תמיכה בראפלו. הצגנו למשיבים שתי תגובות אפשריות לדבריו, שבהן ציטוטים מתוך תגובה ביקורתית על דבריו ומתוך תגובה אוהדת לדבריו, וביקשנו לבחור את הקרובה לעמדת המשתתפים בפאנל. רוב גדול (76%) בחר בעמדה שלפיה "הפוסטים של מארק רפאלו… ציניים ומעוררי בחילה. אפשר להתנגד למיזוג פארמאונט לגופו של עניין… בלי להיגרר לרטוריקה אנטישמית". רק אחד מכל שנים עשר משיבים (8%) בחר בעמדה שלפיה "ההצבעה על הקשרים המכריעים בין מה שקורה בעזה לבין מה שקורה בהוליווד היא ההפך הגמור מאנטישמיות". עשירית (10%) מעידים כי אף אחת מהאפשרויות לא מתארת את עמדתם. הדחייה של דברי ראפלו חוצה מחנות על פי תפיסה פוליטית. אפילו בקרב הליברלים המובהקים, הקבוצה הנוטה להרבות בביקורת על ישראל, מחצית (51%) בחרו בעמדה השוללת את דבריו של השחקן כרטוריקה אנטישמית, מול רבע (23%) שהזדהו עמו. בקרב המרכז והשמרנים מדובר בקונצנזוס כמעט מלא. פרשת ראפלו ממחישה במקרה קונקרטי את מה שעולה מן השאלות המופשטות יותר בפרקים הקודמים: גם משתתפי פאנל הנכונים לבקר את מדיניות ישראל, ואף לייחס לה חלק בעליית האנטישמיות, מזהים ודוחים רטוריקה שהם תופסים כאנטישמית כאשר היא עוטפת ביקורת פוליטית.
הבחירות בישראל
לקראת הבחירות בישראל, שייערכו בסוף חודש אוקטובר, ההעדפה שנרשמה באוגוסט בקרב הפאנל המחובר, של האופוזיציה הנוכחית, נותרה דומה החודש. רוב של 57% מעדיפים שהאופוזיציה הנוכחית תנצח (54% באוגוסט), מול 17% המעדיפים את הקואליציה הנוכחית (14% באוגוסט), 8% ללא העדפה, וחמישית (19%) סבורים שאין זה מקומם להכריע (ירידה מ־24% באוגוסט). תשומת הלב לבחירות נותרת גבוהה: שלושה רבעים (77%) עוקבים אחר החדשות הנוגעות להן "מקרוב מאוד" (31%) או "במידה מסוימת" (46%), למרות שרק עשירית (8%) זכאים להצביע בהן.
ההעדפה הנוגעת למפה הפוליטית הישראלית ממשיכה לשקף את המפה המפלגתית האמריקאית: 82% מהליברלים המובהקים ו־79% ממצביעי האריס מעדיפים את האופוזיציה, מול 75% מהשמרנים המובהקים ו־50% ממצביעי טראמפ המעדיפים את הקואליציה. גם משתתפי הפאנל בקנדה (51%) ובבריטניה (49%) נוטים לאופוזיציה. רמת המעקב אחר הבחירות עולה ביחס ישר לעומק הזיקה לישראל: בקרב מי שחיו בישראל 45% עוקבים "מקרוב מאוד" אחר הבחירות, וסך העוקבים מגיע ל־92%, לעומת מי שמעולם לא ביקרו בישראל, שבהם רק 13% עוקבים מקרוב מאוד ושליש (37%) אינם עוקבים ממש. הפער הפוליטי בעוצמת המעקב מתון יותר מזה שבהעדפה עצמה.
אמון במנהיגים
העימות הנמשך באיראן תפס החודש מקום פחות מרכזי בחדשות, אך הסקר הנוכחי המשיך לעקוב אחר שני מדדים הקשורים אליו. בשאלת הפעולה הצבאית האמריקאית נותרה עמדת הרוב ניצית ויציבה: מחצית (51%) סבורים שהמהלך הצבאי "לא הרחיק לכת מספיק", מול שליש (32%) הסבורים שהוא "הרחיק לכת מדי".
הפילוח הפוליטי חד: שבעה מכל עשרה (70%) מהליברלים המובהקים חשים שהפעולה הרחיקה לכת מדי, מול תשעה מכל עשרה (91%) מהשמרנים המובהקים המבקשים יד קשה יותר. הדירוג של הנשיא טראמפ כמנהיג בסוגיית איראן, שירד לשפל ביוני (21% 'מנהיג טוב') ועלה במקצת מאז, המשיך לעלות קלות בספטמבר לשליש (30%), אך רוב יציב של שני שליש (64%) עדיין רואים בו מנהיג גרוע, מחציתם "גרוע מאוד".
גם כאן העמדה היא פונקציה של זהות מפלגתית: בקרב השמרנים המובהקים 83% מדרגים אותו לחיוב, מול 92% מהליברלים המובהקים המדרגים אותו "גרוע מאוד". בקהילות המקומיות, ראשי הממשלה של קנדה ובריטניה ממשיכים לקבל דירוגים נמוכים בהרבה מזה של טראמפ. את ראש ממשלת קנדה מארק קרני מדרגים 18% בלבד "מנהיג טוב" בסוגיית איראן, ואילו את ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם עשירית (10%) בלבד, ירידה מ־16% באוגוסט, בשתי הקהילות רוב רואים במנהיג המקומי מנהיג גרוע.
מבט לשנה החדשה
כמדי שנה לקראת ראש השנה בחנו החודש את מצב הרוח היהודי – והפעם ניתן להעמיד זו מול זו ארבע קהילות: היהודים המחוברים בארה"ב, יהודי קנדה ובריטניה, ולצידם יהודי ישראל, שנשאלו שאלות זהות במדד JPPI לחברה הישראלית בתחילת החודש הנוכחי. המשיבים התבקשו לומר עד כמה הם אופטימיים או פסימיים בנוגע למצבה של מדינתם, מצבה של ישראל ומצב כלל העולם. התמונה הכוללת פסימית, אך בתוכה מצטיירת החלוקה הבאה: ביחס למצבו של העולם ישנה פסימיות של רוב המשיבים בכל הקהילות, ואילו כלפי הבית עצמו, כל קהילה ומקומה, הפער בין המשיבים מהקהילות השונות גדול.
יהודי ישראל אופטימיים בנוגע לעתיד מדינתם הרבה יותר מכפי שיהודי התפוצות אופטימיים בנוגע לעתיד מדינתם שלהם: 43% מהם סבורים כי ישראל "בתהליך שיפור ויהיה עוד יותר טוב", לעומת 8% בלבד מהמחוברים בארה"ב ביחס לארה"ב, 11% מיהודי קנדה ביחס לקנדה ו־7% מיהודי בריטניה ביחס לבריטניה. במקביל, שיעור הרואים במדינתם "מסלול של הידרדרות שיימשך" עומד על רבע בלבד (24%) בישראל, מול 61% בארה"ב, 58% בקנדה ו־64% בבריטניה. ברמת האופטימיות הנוגעת לישראל הפער בין הקהילות מצטמצם, אך נותר משמעותי: בעוד שארבעה מכל עשרה יהודים בישראל (43%) אופטימיים ביחס לעתיד מדינתם, שיעור קטן בחצי של יהודים מחוברים בארה"ב (19%) אופטימיים ביחס לעתיד ישראל. עם זאת, שיעור הרואים בישראל 'הידרדרות שתימשך' כמעט זהה בכל ארבע הקהילות – כרבע בכל אחת מהן. כאשר מדובר במצבו הכללי של העולם, לעומת זאת, כל הקהילות פסימיות: הפסימיים הם רוב (או הקבוצה הדומיננטית ביותר) בכל אחת מהן, מ־47% בקרב יהודי ישראל ועד 73% בקרב יהודי בריטניה, עם ארה"ב (63%) וקנדה (60%) באמצע. במילים אחרות, יהודי ישראל בולטים באמונתם ביכולת של מדינתם להיחלץ ממצבה הנוכחי ולהבטיח לעצמה עתיד טוב יותר, אמונה שאין לה מקבילה בתפוצות ואינה נוגעת למצב העולם בכללותו.
מידת האופטימיות של משתתפי הפאנל ביחס לישראל עלתה לעומת שנה שעברה: שיעור הרואים הידרדרות שתימשך במצבה ירד מ־38% בספטמבר 2025 ל־25% בחודש הנוכחי. בנוגע לארה"ב הפסימיות עמוקה ויציבה יותר (61%, לעומת 66% שנה שעברה), וכלפי העולם היא העמוקה מכל, אם כי גם בה ניכרת ירידה (63%, לעומת 71% בשנה שעברה). בולט שיעור משתתפי הפאנל שלא ידעו להשיב על השאלה ביחס למצבה של ישראל (16%, מול 3% בלבד בקרב יהודי ישראל). בחלוקה לפי הצבעה בבחירות 2024, שלושה רבעים (73%) ממצביעי האריס סבורים שארה"ב במסלול הידרדרות שיימשך, לעומת ארבעה מכל עשרה (37%) מצביעי טראמפ, שבקרבם חמישית (22%) אף אופטימיים ממש. ביחס לישראל המדרג הפוך: בקרב השמרנים המובהקים מחצית (51%) אופטימיים ממש לגבי עתידה, מול 4% בלבד מהליברלים המובהקים, שרובם (50%) חוששים מהידרדרות מתמשכת.
בקיאות בעברית ויידיש
לרגל השנה החדשה בחנו החודש גם ממד של זהות תרבות: היקף ההיכרות של משתתפי הפאנל עם העברית והיידיש. הזיקה לעברית ניכרת – מחצית מהיהודים המחוברים (50%) מעידים כי הם יודעים 'מאות מילים או יותר' בעברית, מה שללא ספק גם משקף את אופי הפאנל וגם מלמד עליו (13% דוברי עברית, 15% אלף מילים ומעלה, 22% מאות מילים).
רק 2% ממשתתפי הפאנל לא יודעים אף מילה בעברית. היידיש, לעומת זאת, אינה מוכרת באותו אופן: חמישית (18%) יודעים מאות מילים או יותר, והקטגוריה השכיחה היא "עשרות מילים בודדות" (36%). ההיכרות עם עברית עולה בהתאם לרמת הזיקה לישראל וכן בהתאמה לזרם הדתי. בקרב מי שחיו בישראל, מחצית (50%) דוברי עברית ורבע (25%) יודעים אלף מילים ומעלה. בקרב מי שמעולם לא ביקרו בישראל, שיעור דוברי העברית אפסי ושליש (33%) יודעים מילים בודדות בלבד. גם הפער הזרמי חד: בקרב האורתודוקסים והחרדים הרוב יודעים מאות מילים ומעלה, לעומת פחות משליש מהרפורמים. גם כאשר מדובר ביידיש, ההיכרות הרחבה ביותר נרשמת בקרב האורתודוקסים והחרדים.
נתונים על הסקר
דו"ח זה מתבסס על סקר בהשתתפות משתתפי פאנל 'קול העם היהודי' של המכון למדיניות העם היהודי (PPI) שנערך בתאריכים 15 עד 17 בספטמבר 2026. באופן כללי, אפשר לומר כי הסקר נוטה לשקף את עמדותיהם של יהודים 'מחוברים' – כלומר, בעלי זיקה יחסית חזקה לקהילה היהודית, ו/או לישראל, ו/או לזהות יהודית – ואינו מדגם מייצג של כלל יהודי ארה"ב. בסקר לקחו חלק 646 משתתפים מארה"ב, 99 מקנדה ו־59 מבריטניה. התוצאות, אלא אם צוין אחרת, משקפות את עמדות המשיבים מארה"ב בלבד; נתוני בריטניה מובאים כמגמה בלבד בשל גודל המדגם. השוואות ליהודים בישראל מבוססות על מדד JPPI לחברה הישראלית של ספטמבר 2026. סקר מדד קול העם של JPPI נערך על ידי עמיתי המכון שמואל רוזנר, נח סלפקוב ויעל לוינובסקי. פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג. להלן נתונים על משתתפי הסקר האמריקאים של ספטמבר 2026.
