ראש הממשלה החדש בבודפשט מבקש להציב בארמון הנשיאות את יהודית פולגאר – יהודייה, רב-אמן ואחת הדמויות המוערכות בעולם. כך הוא מנסה להגדיר מחדש את הפטריוטיות ההונגרית דרך מצוינות.
שלושה חודשים בלבד לאחר שנפרד מוויקטור אורבן אחרי 16 שנות שלטון, ראש ממשלת הונגריה החדש פטר מדיאר כבר מסמן את כיוונה של הונגריה החדשה שהוא מבקש לבנות. במקום פוליטיקאי ותיק או איש מפלגה, הוא מבקש לראות בארמון הנשיאות את יהודית פולגאר – השחמטאית הגדולה בהיסטוריה, יהודייה, בת למשפחה שחלקה חי בישראל, ואחת הדמויות ההונגריות המוערכות בעולם.
ייתכן שפולגאר תסרב; ייתכן שהפרלמנט יבחר מועמד אחר. אך עצם הבחירה בה מספרת סיפור גדול בהרבה מזהותו של הנשיא הבא. במשך שנים הייתה הונגריה מזוהה עם הפוליטיקה של אורבן: עימותים עם בריסל, קיטוב פנימי ומחלוקות סביב שלטון החוק. מדיאר פתח פרק חדש. הבחירה הסמלית שלו אינה אלוף בצבא ההונגרי, איל הון או פוליטיקאי, אלא אישה שבנתה את מעמדה בזכות כישרון, עבודה קשה ומצוינות.
קשה לחשוב על מסר ברור מזה. דווקא בעידן שבו הפוליטיקה באירופה נשלטת בידי מאבקי זהות וקיטוב גובר, מדיאר בוחר להציב בחזית דמות שאינה מזוהה עם מפלגה, אלא עם הישגים. זהו ניסיון להגדיר מחדש את הפטריוטיות ההונגרית: פחות נאמנות למחנה פוליטי, יותר הערכה למצוינות, לידע ולהצלחה בינלאומית.
פולגאר מעולם לא הייתה רק אלופת שחמט; היא שינתה את חוקי המשחק. בעולם שבו נשים נותבו במשך שנים לתחרויות נפרדות, היא התעקשה להתמודד מול מיטב השחמטאים בעולם. אביה, לאסלו פולגאר, האמין כי "גאונים נוצרים, אינם נולדים", וגידל את שלוש בנותיו בניסוי חינוכי יוצא דופן. יהודית הפכה לרב-אמן בגיל 15 ודורגה בין עשרת השחמטאים הטובים בעולם – האישה היחידה שהגיעה להישג הזה – ואף ניצחה אלופי עולם, ובהם גארי קספרוב.
גם סיפורה היהודי אינו פרט ביוגרפי שולי. היא נולדה למשפחה יהודית בבודפשט, חלק מבני משפחתה נספו בשואה, סבתה שרדה את אושוויץ, והמשפחה שמרה על קשר עמוק עם ישראל. אחותה האחת מתגוררת בישראל, אחותה השנייה בארצות הברית, והוריהם מחלקים את חייהם בין שתי המדינות. היא עצמה מקיימת קשר מתמשך עם ישראל ועם העולם היהודי. דווקא משום כך, מועמדותה של פולגאר צריכה לעניין גם את ישראל.
בשנים האחרונות התנהלו היחסים בין ירושלים לבודפשט כמעט אך ורק דרך הפריזמה של היחסים האישיים בין בנימין נתניהו לוויקטור אורבן. אלא שהונגריה גדולה מכל ממשלה. מועמדותה של פולגאר מזכירה כי מאחורי הפוליטיקה יש גם חברה אזרחית, תרבות, מדע וספורט. בחירת נשיאה המזוהה עם מצוינות בינלאומית ולא עם מאבקים מפלגתיים עשויה לפתוח פתח לשיח אחר בין שתי המדינות.
הדבר חשוב במיוחד בתקופה שבה היחסים בין ישראל למדינות אירופה נבחנים כמעט תמיד דרך משברים מדיניים. פולגאר מסמלת רובד אחר של היחסים: שיתוף פעולה המבוסס על תרבות, חינוך, חדשנות וקשרים בין בני אדם. לעיתים אלה הקשרים המאריכים ימים גם כאשר הרוחות הפוליטיות משתנות. תפקיד נשיא הונגריה הוא בעיקרו ייצוגי, אך דווקא משום כך חשיבותו הסמלית רבה. נשיא הונגריה אינו מנהל את הממשלה, אלא מסייע לאומה לעצב את דמותה. פולגאר, בזכות הישגיה ומעמדה הבינלאומי, עשויה להעניק להונגריה קול אחר, כזה שאינו מזוהה מראש עם מחנה פוליטי.
יש בכך גם מסר רחב יותר. בעידן שבו הפוליטיקה במדינות רבות הופכת מקוטבת ושבטית, פולגאר מייצגת מודל אחר של מנהיגות. היא אינה מפורסמת בזכות נאומים או קמפיינים, אלא בזכות הישגים. היא אינה מסמלת ניצחון של מחנה אחד על אחר, אלא את היכולת להגיע לפסגה באמצעות משמעת, חשיבה ארוכת טווח ואמונה בכוחה של מצוינות.
אולי זה גם הלקח של משחק השחמט: לא כל מהלך נועד לניצחון מיידי, ולא כל ויתור הוא הפסד. לעיתים דווקא המהלך השקט הוא זה שמשנה את כל מהלך המשחק. גם אם יהודית פולגאר לא תהפוך לנשיאת הונגריה, עצם העלאת שמה מלמדת שפטר מדיאר מבקש לשנות את כללי המשחק. לעיתים, עוד לפני שהמשחק מתחיל, אפשר כבר לזהות מהלך של רב-אמן.