המכון למדיניות העם היהודי

על פי המדד לחודש זה, רוב הציבור סבור שהמלחמה צפויה להשפיע לטובה את עתיד המזרח התיכון.

כותרות נוספות

• שיא חדש באמון הישראלים בנשיא טראמפ בנוגע ליחסי ארה"ב-ישראל
• עם זאת, רק מחצית סבורים ש"מגיע״ לנשיא ארה"ב לקבל את פרס ישראל
• עלייה בתחושת הניצחון במלחמה: השיעור הגבוה ביותר בשנה האחרונה
• רוב הציבור: לתת הזדמנות למהלך של טראמפ בעזה על פני חידוש האש ברצועה
• רוב החרדים תומכים בחידוש הלחימה בעזה וכיבוש מלא של הרצועה
• רוב הציבור עדיין אינו סומך על הממשלה: אבל רמת האמון בה בשיא של שנתיים
• שיא של אמון ציבורי גם בפיקוד הבכיר של צה"ל
• הפסד בבחירות יהיה "מצער" לימין, לחלק מהמרכז-שמאל הוא יהיה "בלתי נסבל"
• מחצית חושבים שהישראלים מסכימים על ״רוב הנושאים החשובים״
• עם זאת, רוב מעריכים שבישראל יש מחלוקות גדולות שאי אפשר לגשר עליהן
• מחצית מהישראלים סבורים שיישובים מבודדים ביהודה שומרון תורמים לביטחון המדינה
• רוב חושבים שיש אפליה של ערבים, פחות ממחצית שיש אפליה של חרדים ומזרחים
• רוב הערבים, החרדים והמזרחים חושבים שיש אפליה של ערבים, חרדים ומזרחים
• החוק אמנם עבר בקריאה טרומית, אבל רק שליש מהישראלים תומכים בחוק הכותל החדש
• הישראלים בעיקר סקרנים ביחס ליכולות של הבינה המלאכותית, מיעוט מפחד מהן

להורדת גרסת PDF של המדד לחצו כאן. 

המלחמה מול איראן

בסוף פברואר ישראל יצאה למתקפת "שאגת הארי" נגד איראן בתיאום ושיתוף פעולה מלא עם ארה"ב. במכת הפתיחה הותקפו מטרות רבות ובמהלכה נהרגו בכירים איראניים רבים כולל המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי. בתגובה, איראן שיגרה עשרות טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר יעדים בישראל ובמדינות אחרות באזור, במיוחד באזור המפרץ הפרסי. חיזבאללה בלבנון הצטרף למלחמה לאחר חיסול ח'אמנאי וישראל החלה במבצע צבאי גם נגדו.

רוב הציבור הישראלי תומך בהחלטה לתקוף באיראן: שלושה מכל ארבעה ישראלים (72%) סבורים כי מדובר בהחלטה נכונה, לעומת שמינית (13%) המאמינים כי מדובר בטעות ושמינית (14%) החושבים שמוקדם מדי לדעת אם ההחלטה היתה נכונה. עם זאת, יש פערים משמעותיים בעמדות בין קבוצות האוכלוסייה השונות. בקרב יהודים יש תמיכה גבוהה במיוחד במתקפה – 85% סבורים שההחלטה נכונה ורק שיעור אפסי סבורים שאינה נכונה, בעוד שבקרב הערבים התמונה כמעט הפוכה: רובם (55%) סבורים שההחלטה לתקוף באיראן לא נכונה, חמישית (20%) תומכים בהחלטה ורבע (25%) חושבים שמוקדם מדי לקבוע.

בחלוקה לפי עמדות פוליטיות נמצא כי ככל שנעים לכיוון ימין התמיכה בתקיפה עולה. בקרב המזהים עצמם כימין וימין-מרכז קיימת תמיכה כמעט גורפת (97% ו-93% בהתאמה), ובקרב תומכי המרכז התמיכה במתקפה עודנה משמעותית ועומדת על 77%. בשמאל-מרכז שיעור התמיכה יורד לשישה מכל עשרה (61%), ובשמאל למחצית (48%). בכל הקבוצות האידאולוגיות נרשם שיעור אפסי של משיבים הסבורים שההחלטה לתקוף באיראן לא נכונה, מלבד בשמאל, שבו רבע (26%) סבורים כך (בהקשר זה ראוי לזכור כי השמאל הוא קבוצה קטנה מאוד, כ-5% מכלל האוכלוסייה היהודית). בנוסף, ככול שנעים מהימין אל השמאל – עולה שיעור המשיבים הסבורים שמוקדם מדי לדעת האם ההחלטה לתקוף שוב הייתה נכונה (מ-2% בימין ל-26% בשמאל).

רוב הישראלים (65%) סבורים שהמלחמה צפויה לשנות את המצב במזרח התיכון לטובה ״לטווח ארוך״ (31% בטוחים בכך ו-34% חושבים כך). עשירית (10%) מעריכים כי היא תשנה את המצב לרעה, וחמישית לא בטוחים שתשנה את המצב לטווח הארוך. גם בהקשר זה יש הבדלים משמעותיים בין תשובות היהודים לתשובות הערבים. בקרב יהודים נמצאה אופטימיות גבוהה, כאשר שלושה מכל ארבעה (75%) סבורים שהמלחמה תשנה את המצב לטובה ורק שיעור אפסי המעריכים שתשנה לרעה. לעומת זאת, בקרב הערבים רק רבע (27%) מעריכים שיבוא שינוי חיובי, בעוד שארבעה מכל עשרה (38%) סבורים שהמלחמה תשנה את המצב לרעה וחמישית (21%) נוספים לא בטוחים שתהיה לה השפעה בטווח הארוך.

שיעור האופטימיים בנוגע להשפעת המלחמה עולה ככל שנעים לכיוון ימין על המפה הפוליטית. בקרב המזהים עצמם ימין יש רמת ביטחון גבוהה במיוחד בכך שהמלחמה תשנה את המצב לטובה (64% בטוחים בכך ו-31% חושבים כך), ובקרב תומכי הימין-מרכז שיעור זה נותר גבוה ועומד על 86% (36% בטוחים ו-50% חושבים כך). במרכז יש אופטימיות בשיעור נמוך יותר בנוגע לתוצאות המלחמה (59%). לעומת זאת, בשמאל ובשמאל-מרכז בולטת יותר העמדה שלפיה ״לא בטוח״ שהשפעות המלחמה יורגשו לטווח ארוך. כ-39% בכל אחת משתי קבוצות אלה אינם בטוחים שהמלחמה תשנה את המצב לטובה או לרעה, ובשמאל אף נרשם כי חמישית (21%) סבורים שהמלחמה תשנה את המצב לרעה.

יחסי ארה"ב ישראל

על רקע שיתוף הפעולה במתקפה נגד איראן, החודש נרשמה מידת האמון הגבוה ביותר של ישראלים בכך שהנשיא טראמפ ״יעשה את הדבר הנכון בקשר ליחסי ארה"ב וישראל״ מאז כניסתו לבית הלבן בינואר 2025. שליש (34%) מעידים כי יש להם "אמון רב" בנשיא בסוגייה זו, 41% נותנים בו אמון מסוים ו-28% מעידים כי אין להם אמון שיעשה את הדבר הנכון. לאחר מבצע "עם כלביא", המערכה הקודמת של ישראל מול איראן, רמת האמון בנשיא ארה"ב עמדה על 64% (יולי 25), בעוד שהחודש היא עומדת על 75%. השוני המשמעותי עוד יותר הוא בשיעור המשיבים המעידים כי יש להם "אמון רב" בטראמפ – שליש (34%) בחודש הנוכחי לעומת חמישית (19%) בסקר שנערך לאחר מבצע "עם כלביא".

האמון שטראמפ יפעל נכון בהקשר ליחסי ארה"ב-ישראל גבוה במיוחד בקרב היהודים בישראל, כאשר 82% מביעים בנשיא אמון ואילו שישית (15%) בלבד מציינים שאין להם אמון. לעומת זאת, בקרב הערבים רמת האמון נמוכה משמעותית – מחצית (51%) מביעים בו אמון, בעוד ש-38% מציינים שאין להם אמון. בחלוקה לפי עמדות פוליטיות ניכרת מגמה של עלייה ברמת האמון ככל שנעים ימינה. בקרב המזהים עצמם כתומכי ימין נרשמת רמת האמון הגבוהה ביותר (60% אמון רב ו-35% אמון מסוים), ובקרב תומכי ימין-מרכז רוב גדול מביע אמון כלשהו (86%). במרכז שיעור האמון עדיין גבוה ועומד על 79%, אך בשמאל-מרכז ובשמאל התמונה שונה: בשמאל שני שליש (65%) מציינים כי אין להם אמון בטראמפ ולשליש (35%) יש בו אמון מסוים.

בסוף דצמבר 2025 הוחלט להעניק לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, את פרס ישראל. מדובר בהחלטה היסטורית המבטאת הכרה בתרומה יוצאת דופן ובעלת השפעה מתמשכת על העם היהודי בארץ ובעולם, לאדם שאינו אזרח ישראלי. ועדת הפרס ציינה את פועלו של טראמפ במאבק באנטישמיות, את תרומתו לקידום השבת החטופים לישראל, את ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת שגרירות ארצות הברית אליה, ואת תמיכתו העקבית בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה, גם בשעה שהתמודדה עם אתגרים ביטחוניים מורכבים בזירות רבות ועם איום הגרעין האיראני.

מחצית מהישראלים (47%) סבורים שמגיע לנשיא ארה"ב לקבל את פרס ישראל, ועוד שישית (16%) חושבים שלא מגיע לו, אך שכדאי להעניק לו את הפרס מטעמים מדיניים. מנגד, רבע (26%) סבורים שלא היה צריך להעניק לו את הפרס כלל, ועשירית (11%) לא יודעים להשיב לשאלה זו. בקרב יהודים התמיכה גבוהה יותר: 54% חושבים שמגיע לו לקבל את הפרס ו-22% מתנגדים לכך. לעומת זאת, בקרב ערבים יש התנגדות חזקה יותר – ארבעה מכל עשרה מהם (39%) סבורים שלא היה צריך להעניק לו את הפרס, שניים מכל עשרה (21%) חושבים שהוא ראוי לו, ושניים מכל עשרה (20%) סבורים כי לא מגיע לו פרס ישראל, אבל כדאי לתת לו את הפרס בגלל שיקולים מדיניים. חמישית מהערבים (20%) לא ידעו להשיב לשאלה זו.

בימין ובימין-מרכז יש תמיכה רחבה בהענקת הפרס לטראמפ: שלושה מכל ארבעה (75%) בימין ושניים מכל שלושה (62%) בימין-מרכז סבורים שמגיע לטראמפ לקבל את פרס ישראל, ורק מיעוט קטן בקבוצות אלו חושב שלא היה צריך להעניק לו את הפרס. גם במרכז יש נטייה מסוימת לתמיכה בהענקת הפרס, אם כי מתונה יותר: שליש (36%) סבורים שמגיע לטראמפ לקבל את הפרס, חמישית חושבים שכדאי לתת לו אותו בגלל שיקולים מדיניים, ושליש (32%) חושבים שלא היה צריך להעניקו. ככל שנעים לכיוון שמאל התמיכה פוחתת וההתנגדות גדלה. בשמאל-מרכז מחצית (51%) סבורים שלא היה צריך להעניק לטראמפ את פרס ישראל, ורק שישית (16%) חושבים שמגיע לו לקבל את הפרס. בשמאל ההתנגדות כמעט גורפת: 74% סבורים שלא היה צריך להעניק לו את הפרס, ורק עשירית סבורים שיש להעניקו, גם אם משיקולים מדיניים.

אמון בניצחון ובהנהגה

אחרי חודשים רבים, החודש נרשם כי רוב הישראלים מרגישים שישראל מנצחת במלחמה באופן כללי. יתרה מכך, מדובר בתחושת הניצחון בשיעור הגבוה ביותר שנרשם בשנה האחרונה – הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. תחושת הניצחון במלחמה מושפעת באופן משמעותי מהעמדה הפוליטית. בקרב המשתייכים לקבוצות הימין ולקבוצת המרכז, רוב המשיבים מיקמו את עצמם בדרגות הסכמה גבוהות לניצחון (4 או 5 מתוך 5), ואילו בצד השמאלי של המפה התחושה יותר פסימית. הפעם הקודמת שבה נרשמה תחושת ניצחון דומה, אם כי נמוכה יותר, הייתה אחרי מבצע "עם כלביא" ביולי 2025.

החודש נרשמה רמת האמון הגבוהה ביותר בממשלה בשנתיים האחרונות. ניתן כמובן לייחס עלייה זאת למבצע "שאגת הארי". רמות אמון דומות לזו שנרשמה החודש, היו ביולי 25, לאחר מבצע "עם כלביא", ובנובמבר 25 לאחר הסכם חמאס-ישראל, במסגרתו שבו כל החטופים. עם זאת, רוב הישראלים (54%) לא סומכים על הממשלה, בעוד שרק מיעוט של 45% סומכים עליה. בקרב הערבים שיעור המשיבים שאינם סומכים על הממשלה (70%) גבוה מזה שבקרב היהודים (49%).
בחלוקה אידאולוגית עולה כי בקבוצות הימין נרשם רוב הסומך על הממשלה (88% בימין ו-55% בימין-מרכז), ואילו בקרב המשתייכים למרכז ולקבוצות השמאל, הרוב אינו סומך על הממשלה. רוב זה הולך וגדל ככול שמתקדמים מהמרכז לקוטב השמאלי – בעוד שבמרכז 86% לא סומכים על הממשלה, בשמאל 100% מעידים כי אינם סומכים עליה.

רוב גדול של ישראלים (78%) מביעים אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל, כאשר 30% "מאוד סומכים" על הפיקוד ו-48% "די סומכים" עליו. בקרב הציבור היהודי הנתון גבוה אף יותר ועומד על 81%, וגם בקרב הערבים נרשם רוב (53%) המצהיר על אמון בפיקוד הצבאי. בהשוואה לדצמבר האחרון, חלה עלייה משמעותית בשיעור היהודים הסומכים על צה"ל (81% לעומת 70%). גם את עלייה זו באמון ניתן לייחס למבצע "שאגת הארי".

מעניין להבחין כי רמת האמון הנוכחית גבוהה מזו שנמדדה לאחר מבצע "עם כלביא", בשל השיעור הגבוה של משיבים המעידים כי הם "מאוד סומכים" על הפיקוד הבכיר של צה"ל.

הזירה הפלשתינית

בצילו של המבצע באיראן, שאלת הטיפול ברצועת עזה נדחקה לשוליים, אך עודה מחייבת פתרון. רוב הציבור הישראלי (59%) מעדיף שישראל תמתין, תתן לתוכנית טראמפ להתקדם, ותבחן מה קורה ״בעוד כמה חודשים״ (בטרם תשקול אפשרות של מדיניות אחרת). רבע מהישראלים (26%) סבורים שיש לחזור ללחימה, לכבוש את שאר השטח ברצועה ולקיים בה שלטון ישראלי. שישית מהציבור (15%) מעידים שאינם יודעים מהו הפתרון הנכון. בקרב יהודים התמיכה בחזרה ללחימה גבוהה יותר (31%), אך עדיין רוב (56%) מעדיפים להמתין להתפתחויות במסגרת תוכנית טראמפ. בקרב הערבים: שני שליש (66%) תומכים בהמתנה להצלחה של תוכנית טראמפ ורק עשירית (8%) תומכים בחזרה ללחימה, לצד רבע (26%) שאינם יודעים. בימין שיעור גבוה יחסית (60%) תומך בחזרה ללחימה ובכיבוש השטח, ושליש תומכים בהקצאת עוד זמן לתוכנית טראמפ. מתומכי הימין-מרכז ושמאלה נרשם רוב בכל הקבוצות הסבור כי יש לתת לתוכנית טראמפ להתקדם. ככל שנעים לעבר המרכז והשמאל, התמיכה בהמתנה מתחזקת מאוד. במרכז שלושה רבעים (76%) מעדיפים לאפשר לתוכנית להתקדם ורק 7% תומכים בחזרה ללחימה. בשמאל ובשמאל-מרכז שיעור אפסי תומכים בחידוש הלחימה, ורוב גדול – 78% ו-85% בהתאמה – סבורים שיש לתת לתוכנית להתקדם ולבחון את ההתפתחויות בחודשים הקרובים. מעניין לראות כי בחלוקה לפי דתיות, רוב החרדים (58%) תומכים באפשרות של חזרה ללחימה במטרה לכבוש את השטח ולקיים שלטון ישראלי.

בחודשים האחרונים מתרבים דיווחים על עימותים בעומק שטחי יהודה ושומרון בין קבוצות של מתיישבים לבין האוכלוסייה הפלשתינית. בלי קשר לעימותים אלה, מחצית מהישראלים (51%) מסכימים שהישובים היהודיים בעומק השטח (לא הגושים הגדולים) תורמים להגנה על בטחון המדינה, ומחצית (46%) אינם מסכימים לטענה זו. רוב היהודים (61%) מסכימים לטענה זו, ואילו רוב הערבים (78%) לא מסכימים לה. רוב מוחלט מקרב המזהים עצמם כתומכי ימין (97%) חושבים שישובים אלה תורמים להגנה על ביטחון המדינה, כמו גם רוב המזהים עצמם ימין-מרכז (64%). מנגד, רוב המשתייכים למרכז (69%) ולקבוצות השמאל (90% בשמאל-מרכז ו-100% בשמאל) לא מסכימים לטענה זו. בחלוקה לפי דתיות, נרשם רוב בכל הקבוצות, מלבד החילונים, הסבורים שהישובים היהודיים בעומק יהודה ושומרון, שאינם נמצאים בגושים הגדולים, תורמים להגנה על ביטחון המדינה.

בחירות 2026

בסוף חודש מרץ הממשלה תצטרך להעביר תקציב מדינה לשנה הבאה, או שהבחירות יוקדמו. בשבועות האחרונים התרבו הספקולציות על כוונתו של ראש הממשלה בעניין זה, ועל האפשרות להקדמת הבחירות. כך או כך, החודש בחנו איזו קואליציה הישראלים היו הכי רוצים שתקום אחרי הבחירות. שליש מהישראלים (34%) רוצים שהרכב הקואליציה הבאה יהיה זהה לזו של הנוכחית, או שתכלול את ההרכב הנוכחי בתוספת מפלגה או שתיים מהימין-מרכז או מהמרכז. שליש (32%) היו רוצים שתקום קואליציה של ״גוש השינוי״, בתוספת מפלגה או שתיים ממפלגות הקואליציה או בשיתוף של רע"מ. שמינית (13%) מהישראלים היו רוצים לראות אחרי הבחירות ״קואליציה ציונית״ רחבה בלי חרדים וערבים, 7% היו רוצים קואליציה ״בלי קיצוניים״ (מהציונות הדתית עד יש עתיד), ו-4% מעדיפים שאחרי הבחירות תקום קואליציה הבנויה מחלק ממפלגות הקואליציה וחלק ממפלגות האופוזיציה בערך שווה בשווה.

בקרב יהודים התמיכה בהרחבת הקואליציה הנוכחית או בקואליציה בתוספת מפלגה או שתיים מהימין-מרכז או המרכז גבוהה יותר (39%), בעוד שבקרב ערבים האפשרות של קואליציה של ״גוש השינוי״ בשיתוף רע״מ או בתוספת מפלגות מהקואליציה (36%), גבוהה יותר. בקרב הערבים נרשם שיעור גבוה יחסית, של רבע (26%), שלא בחרו באף אחת מהאפשרויות או השיבו שאינם יודעים.

בימין ובימין-מרכז יש העדפה ברורה להמשך הקואליציה הנוכחית או להרחבתה: בימין-מרכז שליש (35%) תומכים בקואליציה הנוכחית או בהרחבתה, ואילו בימין התמיכה באפשרויות אלה מגיעה לשלושה רבעים (73%). לעומת זאת, במרכז נרשם רוב התומך בקואליציה של "גוש השינוי" (57%). מתוכם 37% תומכים בשיתוף עם רע"מ ו-20% בשיתוף מפלגות הקואליציה. בקרב מצביעי השמאל יש תמיכה כמעט גורפת בקואליציה של ״גוש השינוי״ בשיתוף רע״מ (91%), וגם בשמאל-מרכז זו האפשרות המובילה (57%), לצד תמיכה בקואליציית ״גוש השינוי״ בתוספת מפלגות מהקואליציה (27%).

בהמשך לשאלה על הקואליציה המועדפת, בחנו כיצד הישראלים מעריכים שירגישו אם בבחירות הקרובות הצד שהם תומכים בו לא ינצח. מחצית מהישראלים (48%) השיבו כי ״זה מצער, אבל אלה החיים״, בעוד שרבע (23%) סבורים שהמצב יהיה ״בלתי נסבל״ ורבע נוספים (23%) מציינים כי יכבדו כל החלטה של הציבור. כאשר מפרידים בין יהודים לערבים מתגלים פערים: בקרב יהודים שיעור גבוה יותר מרגישים שהפסד יהיה בלתי נסבל (27%) לעומת המצב בקרב הערבים (7%). מנגד, בקרב הערבים בולטת יותר העמדה המכבדת את החלטת הציבור (39%) לעומת 19% בלבד בקרב יהודים, וכן של שיעור גבוה יותר של מי שאינם יודעים כיצד ירגישו. בעוד שרוב המזהים עצמם כימין וימין-מרכז מעידים כי הפסד של ״הצד שלהם״ יהיה "מצער, אבל אלה החיים" (55% ו-53% בהתאמה), רוב המשתייכים לקבוצות השמאל והשמאל-מרכז חושבים שזה יהיה מצב בלתי נסבל (61% ו-56% בהתאמה). גם במרכז יש קבוצה גדולה למדי (38%) המתארת הפסד כ״בלתי נסבל״. שיעור המשיבים המעידים כי יכבדו כל החלטה של הציבור עולה ככול שמתקדמים מהשמאל לימין. בעוד ששיעור אפסי בשמאל (4%) השיבו כך, 29% בימין השיבו כך.

הסכמה רחבה

במסגרת מגוון השאלות שאנו בוחנים לזיהוי מגמות של לכידות וקיטוב בישראל, בחנו החודש כיצד הישראלים עצמם מעריכים את עומק הפערים בחברה. מחצית מהישראלים (52%) חושבים שרוב הישראלים מסכימים זה עם זה ברוב הנושאים החשובים (19% מסכימים ו-33% קצת מסכימים), בעוד ש-44% מביעים מידה כלשהי של אי-הסכמה עם אמירה זו (15% קצת לא מסכימים ו-29% לא מסכימים כלל). בקרב יהודים יש נטייה מעט חזקה יותר להסכמה (54% לעומת 43% אי-הסכמה), ואילו בקרב ערבים שיעור גבוה יותר סבורים שאין הסכמה רחבה בין הישראלים (49%).
בחלוקה אידאולוגית נרשם כי ככול שנעים מהשמאל לימין עולה שיעור הסבורים כי יש הסכמה רחבה בין הישראלים. בימין-מרכז ובימין ניכרת נטייה ברורה לחשוב שיש הסכמה רחבה יחסית בחברה: 63% בימין-מרכז ו-69% בימין מסכימים או קצת מסכימים עם הטענה בדבר הסכמה רחבה. המרכז מציג תמונה מאוזנת בין הסכמה לאי הסכמה. לעומת זאת, בקבוצות השמאל אין הסכמה עם טענת ההסכמה הרחבה.

לצד ההסכמה של רוב הישראלים עם הטענה שברוב הנושאים החשובים הם מסכימים אלה עם אלה, רובם (65%) גם חושבים שבישראל יש מחלוקות גדולות בין שני הגושים ״שאי אפשר לגשר עליהן״. תפיסה זו משותפת ליהודים ולערבים באופן כמעט זהה. היא משותפת גם לכל הקבוצות האידאולוגיות, אם כי ברמות שונות. שתי קבוצות הקצה בולטות לעומת הקבוצות הקרובות להן לכיוון המרכז. בימין נרשם רוב של 65% הסבורים שיש בישראל מחלוקות גדולות שאי אפשר לגשר עליהן, ורוב גדול יותר בשמאל (87%) חושבים כך. בבחינה על סקלת המסורתיות, שתי הקבוצות שבהן נרשמה ההסכמה הגבוהה ביותר עם טענה זו הן אלו הנמצאות בקצוות הסקאלה – החרדים (76%) והחילונים (73%).

אפליה בישראל

סוגיית האפליה וצמצום הפערים בחברה הישראלית שייכת גם היא לשדה הלכידות החברתית. החודש בחנו האם הישראלים מסכימים או לא מסכימים שבישראל יש אפליה כלפי שלוש קבוצות – ערבים, חרדים ומזרחים. מהנתונים עולה כי ישנה תפיסה של אפליה כלפי ערבים יותר מאשר כלפי הקבוצות האחרות: שיעור הישראלים החושבים שיש אפליה כלפי ערבים מגיע לשני שליש (34% מסכימים ו-29% קצת מסכימים). לעומת זאת, שיעור הסבורים שיש אפליה כלפי מזרחים או חרדים עומד על פחות ממחצית (45%).

כאמור, רוב הישראלים (63%) מסכימים שיש אפליה של ערבים. בקרב יהודים שיעור נמוך יותר (56%) מסכימים או קצת מסכימים שיש אפליה כזו, בעוד ש-42% סבורים שאין אפליה. לעומת זאת, בקרב ערבים יש הסכמה כמעט גורפת לקיומה של אפליה – 89% מסכימים או קצת מסכימים עם הטענה.

גם בתוך הציבור הערבי יש הבדלים בין קבוצות שונות. בקרב מוסלמים רוב גדול מאוד (91%) מסכימים או קצת מסכימים שיש אפליה נגד ערבים, ובקרב נוצרים 86% מסכימים או קצת מסכימים, כאשר 81% מסכימים באופן מלא. בקרב דרוזים התמונה שונה: אף שרוב גדול (81%) מסכימים שיש אפליה, שיעור המסכימים נמוך יותר (29%), ורבים (52%) בוחרים בתשובה המתונה יותר של "קצת מסכימים".

מחצית מהישראלים (51%) לא מסכימים עם הטענה שיש אפליה נגד חרדים, לעומת 45% שמסכימים כי יש אפליה כזו. בקרב יהודים התמונה דומה מאוד, ואילו בקרב ערבים התמונה מעט שונה: שיעור המסכימים שישנה אפליה נגד החרדים עומד גם הוא על 45%, אך שיעור אי ההסכמה נמוך יותר (44%) ולצידו שיעור גבוה יחסית של מי שאינם יודעים (10%).

בקרב חרדים, שנסקרו החודש בדגימת יתר באמצעות חברת הסקרים אסקריא, המתמחה בציבור זה, יש תחושה כמעט גורפת של אפליה: 86% מסכימים ו-11% נוספים קצת מסכימים שיש אפליה כלפיהם. גם בקרב דתיים שיעור ההסכמה שיש אפליה נגד חרדים גבוה יחסית (56% מסכימים או קצת מסכימים). לעומת זאת, בקרב חילונים רוב ברור סבורים שאין אפליה נגד חרדים – 71% אינם מסכימים עם הטענה ורבע (26%) מסכימים או קצת מסכימים.

הציבור הישראלי חלוק בשאלה האם יש אפליה של מזרחים, אך נצפתה נטייה מסוימת לחשוב שאין אפליה כזו. בקרב כלל הישראלים 45% מסכימים או קצת מסכימים שיש אפליה של מזרחים, בעוד שמחצית (50%) מביעים אי הסכמה. בקרב יהודים הנטייה לחשוב שאין אפליה בולטת יותר: רוב (54%) קצת לא מסכימים או לא מסכימים שיש אפליה, לעומת 43% שמסכימים או קצת מסכימים. לעומת זאת, בקרב הערבים רוב (55%) סבורים שיש אפליה של מזרחים ורק שליש (32%) מביעים חוסר הסכמה.

כאשר בוחנים את הנתונים לפי מוצא עדתי עולים פערים נוספים: בקרב משיבים אשכנזים יש דחייה של הטענה בדבר אפליה של מזרחים: 73% אינם מסכימים שיש אפליה ורבע בלבד (23%) מסכימים או קצת מסכימים שיש. לעומת זאת, בקרב מזרחים וספרדים יש שיעור גדול הרבה יותר של משיבים הסבורים כי ישנה אפליה: 60% ו-65% בהתאמה מסכימים או קצת מסכימים שיש אפליה של מזרחים. בקרב ישראלים ממוצא מעורב ניכרת נטייה לחשוב שאין אפליה (59% מביעים חוסר הסכמה).

כלומר, נמצא פער תפיסה ברור בין קבוצות המוצא השונות, כאשר מזרחים וספרדים נוטים יותר לחוש או לזהות אפליה של מזרחים. ככלל, ניתן לקבוע כי בכל שלוש השאלות העוסקות באפליה – הקבוצות שבהן נרשם השיעור הגבוה ביותר של משיבים הסבורים שישנה אפליה הן הקבוצות שבהן מדובר באותה שאלה: ערבים נוטים יותר מיהודים לחשוב שיש אפליה כלפיהם, חרדים נוטים יותר משאר הקבוצות הדתיות לחשוב שיש אפליה כלפיהם ומזרחים וספרדים נוטים יותר משאר העדות לחשוב שיש אפליה כלפי מזרחים.

חוק הכותל

הצעת ״חוק הכותל״, שעברה בקריאה טרומית בפברואר 2026, אמורה לתקן את חוק שמירת המקומות הקדושים ולתת את הסמכות הבלעדית לקביעת סדרי התפילה בכל אזור הכותל לרבנות הראשית לישראל. משמעות הדבר היא הפסקת התפילות הלא אורתודוכסיות שמתקיימות באזור (כולל ברחבת ״הכותל הדרומי״). ארבעה מכל עשרה ישראלים (42%) מתנגדים להעברת החוק לעומת שלושה מכל עשרה (31%) שתומכים בו. עשירית (9%) מציינים שלא אכפת להם מה קורה בכותל ושישית (17%) לא יודעים מספיק על הנושא. בקרב יהודים ההתנגדות גבוהה מהתמיכה (45% לעומת 38%). בקרב ערבים שיעור התמיכה נמוך במיוחד (10%), ורבים יותר מציינים כי אינם יודעים מספיק על הנושא (36%) או שלא אכפת להם (27%).

כצפוי, ככל שזזים על סולם המסורתיות מהקוטב החילוני לקוטב החרדי כך עולה שיעור התמיכה בחוק: בקרב חרדים התמיכה מגיעה ל-86% ובקרב דתיים ל-60%. מנגד, בקרב חילונים יש התנגדות חזקה לחוק (68%) ורק 14% תומכים בו. עם זאת, בקרב מסורתיים לא דתיים יש יתרון קל לתומכים בחוק (43% לעומת 35%).

בינה מלאכותית

בחודשים האחרונים מערכות הבינה המלאכותית תופסות מקום נרחב בשיח הציבורי הגלובלי, ומעוררות עניין וחשש גם בישראל. החודש בחנו כיצד הישראלים מתייחסים ליכולות המשופרות של בינה מלאכותית. 41% מהישראלים מציינים כי הבינה המלאכותית ״בעיקר מסקרנת אותם״, שיעור גבוה מכל אפשרות אחרת. לצד זאת, כרבע מהציבור (25%) מדווחים כי הבינה המלאכותית ״בעיקר מפחידה אותם״. בקרב יהודים הסקרנות בולטת במיוחד (44%) לצד שיעור גבוה יחסית של פחד (22%) והתלהבות (20%). בקרב ערבים שיעור גבוה יותר מדווחים על תחושת פחד (35%) ושיעורים נמוכים יותר מציינים סקרנות (29%) או התלהבות (12%).

בחינה לפי רמת דתיות מראה כי הסקרנות כלפי בינה מלאכותית היא הגישה הדומיננטית בכל הקבוצות. בקרב מסורתיים לא דתיים (51%) ומסורתיים דתיים (48%) נרשמים שיעורי הסקרנות הגבוהים ביותר, וגם שיעורי ההתלהבות יחסית גבוהים (23%-24%). בקרב חילונים ודתיים הסקרנות נותרת גבוהה (44%-45%), לצד רבע שבעיקר מפחדים (23%). בקרב חרדים ניכרת הסתייגות גבוהה יותר: רבע (28%) מציינים פחד, שישית (17%) חוסר ידע בנושא, ושיעור הסקרנות נמוך יותר בהשוואה לקבוצות אחרות. עם זאת, שיעור אפסי בלבד מהחרדים מעידים כי אינם מתעניינים בבינה מלאכותית.

נתוני סקר מרץ של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין התאריכים 25-27.2.2026 בקרב 100 חרדים באמצעות חברת אסקריא (אינטרנטי), ובין התאריכים 2-5.3.2026 בקרב שאר המשיבים. איסוף הנתונים במגזר היהודי (למעט חלק מהמשיבים החרדים) באמצעות הפאנל של אתר המדד (591 משיבים במגזר היהודי), ובמגזר הערבי באמצעות חברת אפקאר (201 מרואיינים, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. תחקיר, הפקה וסיוע בכתיבה: יעל לוינובסקי. יעוץ סטטיסטי: פרופ׳ דוד שטיינברג.