מה עושים? לא הבאנו את שני הלוחמים החללים, הדר ואורון, וכעת אנו חבים למאות. הפניית הגב למצווה הביאה למאות חטופים, האם נהיה אדישים למצוות פדיון השבויים?
מארבע רוחות בואי התקווה מזה כשנה אנחנו מחכים שאחרי החגים יתחדש הכול. ולאסוננו הרוח החדשה נוגעת רק בחלקנו. יש החשים את רוממות רוח הגבורה ואחרים חשים את רוחו של מלאך המוות המנשבת במנהרות החמאס ובשרידי הבתים העשנים
השיח התורני והכללי בסוגיית החטופים שיח ציבורי אמיתי צריך להציג את שני הצדדים, את הרווחים ואת הסיכונים. שיח כזה, מלבד היותו אמיתי ומבורר יותר, יש בו גם סיכוי לניהול הוויכוח באופן של כבוד הדדי ומניעת קרע בעם
על היחס התורני לשבויים ולחללים על המנהיגות מוטלת אחריות כבדה, לעשות מה שאפשר להשבת כל החטופים בהקדם, גם אם הדבר מחייב מחיר מסוים.
הלב מתכווץ אל מול הסכנה לא סוד הוא שדרך ניהול המאבק של מטה החטופים כיווץ הרבה לבבות אצלנו, וגם את ליבם של חלק ממשפחות החטופים. עם זאת את הלבבות צריך לפתוח גם כשאין הסכמה.
תפילה של זעקה נוכח מצוקת החטופים בתפילה של צעקה אין פוליטיקה. אין מחאה. אין שלטים ודגלים וחולצות מודפסות. זוהי זעקה של יצור נברא ופשוט, שמגייס את כל כוחות הנשמה שלו לזעוק בידיעה שה’ שומע.
לדחות את ההיגיון התועלתני הדיון על שווי חיי חטוף אחד לעומת הפגיעה הפוטנציאלית באנשים מבוסס על תפיסה אתית רחוקה מזו שקיבלנו מחכמינו ז"ל, לפיה ערך חיי אדם אינו ניתן לכימות
על ערבות הדדית ובטחון לאומי המחלוקת בדבר הדרך הנכונה שעלינו, כחברה וכמדינה, לבור לנו, היא כולה לשם שמיים. המשותף לכולנו הוא הזעקה הגדולה לבורא עולם, שינחה את מקבלי ההחלטות לפעול בדרך המיטבית להשבה מהירה של הבנים והבנות לגבולם.
פרופ' ידידיה שטרן: על כולם לרדת מהעץ, חובה לקדם מהלכים בהסכמה רחבה בראיון ל-"כאן 11" אמר נשיא המכון למדיניות העם היהודי: "שום דבר לא יקרה אם שיטת בחירת הנשיא לעליון תישאר כפי שהיא. יש להגיע להסכמות רחבות בשאר הנושאים החוקתיים"
