בתלות ההדדית שיצר ראש הממשלה בין שחרור החטופים לניצחון על חמאס, הוא מתעלם מהתיאוריה החשובה שלפיה העצב על ההפסד גורם לכאב רב בהרבה מאשר שמחת הניצחון.

מחדל ה-7 באוקטובר היה תוצאה בלתי נמנעת של האסטרטגיה הישראלית

המלחמה המשפטית שמתחילה היום בהאג תלווה אותנו שנים ארוכות. הצביעות של המערכת הבינלאומית ברורה. אבל אין לנו ברירה אלא לשחק במגרש הזה ולנצח גם בו.

ישראל תשמח למחוק את השנה החולפת, אבל בזמן שבעולם התנשקו בחצות, אנחנו מיהרנו להיכנס לממ"דים והבנו: להתחלות חדשות, כמו למלחמות, יש קצב משלהן

מאז תחילת הלחימה בעזה ברוב הודעות ה "הותר לפרסום" יש נופלים שצמחו בציונות-הדתית. רבים מהם גדלו או חיים בישובים ביהודה ושומרון.

רבים הביעו תמיהה על רצונו של ראש הממשלה לשנות את שמה של המלחמה בעודה מתנהלת. אבל כשבוחנים את תולדות השיקולים במקרים דומים במלחמות קודמות, מבינים בדיוק מה הוא מבקש להשיג. מ"שלום הגליל", דרך "ענבי זעם" ועד ל"חרבות ברזל": הצצה לפוליטיקה של שמות המלחמות

המחויבות של החברה האזרחית לראשית מחודשת של המפעל הציוני תיחצב באבן על מצבותיהם של מאות הנופלים בקרבות שייכתב בהן "נפל/ה במלחמת בראשית"

בנסיבות הקיימות, קיום הבחירות במועד עליו מתעקש, משום מה, שר הפנים יהיה טעות ויגרור פגיעה בהליך הדמוקרטי.

"על השחיטה" ו"בעיר ההריגה", שתי יצירותיו המצמררות של חיים נחמן ביאליק שנכתבו לאחר פוגרום קישינב, נכנסו מחדש אל זרם הדם הישראלי מאז השבת האדומה של ה-7 באוקטובר.