היחס בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית לבין ערכיה כמדינה דמוקרטית מונח ביסוד הווייתנו כמדינה המשלבת ביניהם. יחס זה הוא מורכב וסבוך. אנו חייבים לתת פתרונות שיכירו הן בערכיה היהודיים של המדינה והן בערכיה הדמוקרטיים.

אני חושש שכאשר יימוג הוויכוח על הערכים הגלומים במדינה יהודית, נקבל משהו הרבה יותר פשוט, הרבה יותר גולמי: עליונות יהודית; עליונות שאינה מבוססת על ערכים או על מורשת אלא על מוצא

אם רצוננו להבטיח את עתידה של מדינת ישראל מול כל האיומים האורבים לה, עלינו לדאוג שיישמרו בה ערכי היסוד של עם ישראל. כך היא תהיה מדינה יהודית במלוא משמעותה של המילה ותשרוד ותשגשג עד בוא הגאולה האמיתית והשלמה.

ייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא להעניק ביטחון ליהודים בביתם הלאומי, לחזק את קיומם של יהודֵי העולם, לשאוף להעלותם לארץ ולשמש דוגמה ומופת לעמים כיצד מדינה יהודית מוסרית מתמודדת בחדשנות ובתבונה עם אתגרי העולם המורכב שכולנו חיים בו.

על צאצאיהם האינטלקטואליים של הרצל, ז'בוטינסקי, בן־גוריון, בגין ואחרים להתאחד למען תכלית משותפת, שהיא האתגר האחרון והמכריע ביותר של הציונות: להגדיר את גבולותיה של מדינת העם היהודי ובתוך כך לייסד מדינה שנייה, שתהיה מולדתו הלאומית של העם הפלסטיני.

המדינה אינה רוצה שנהיה "ישראלים". היא רוצה אותנו "יהודים", "ערבים", "חסרי דת", או מזוהים עם 132 הלאומים האחרים שמוּכרים במשרד הפנים. היא מעדיפה אותנו שבטים נפרדים ומסוכסכים, כדי שלא לקיים "שוויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", ככתוב במגילת העצמאות.

המדינה לא תהיה יהודית יותר אם תרחיק מעצמה אנשים הרואים עצמם יהודים או אם תסרב להגדיר כיהודים את מי שאביהם יהודי או את מי שזיקתם ליהודיותם ברורה כשמש

כיצד ניתן לשמר ולהעצים את האידאה המטפיזית של העם הנבחר וארץ ההבטחה בלי לרמוס את חייהם של בני אדם קונקרטיים?

ישראל מעולם לא רצתה להפוך לישראלית.  מה הייתה יכולה להיות המשמעות של להפוך לישראלית? המשמעות הייתה כינון תרבות משותפת עשירה דייה כדי לשמש נקודת מפגש בין יהודים ובין לא־יהודים. הדברים האלה היו מחזקים את הדמוקרטיה, ולמרבה האירוניה – גם את היהודיוּת.