דווקא בשעה שמדינתם הופצצה, עשרות אלפי ישראלים ביקשו לשוב אליה. אין להתפלא על כך: הם רצו להיות שותפים ברגעים שבהם נכתבת הזהות שלהם.

כשיש מולנו אויב נחוש שמבקש להשמיד אותנו וקרוב להחזיק ביכולת לעשות זאת באמצעות פצצת גרעין אחת, אין ברירה אלא לפעול אם צריך, גם אם לבדנו.

המלחמה המתמשכת הבהירה כי אי-גיוס החרדים הוא לא "רק" פגיעה בשוויון, אלא גם חתירה תחת הביטחון לאומי. אם החרדים ימשיכו להתבצר ב"נמות ולא נתגייס" הם יביאו לבחירות, שלאחריהן צפויה להם ארץ גזירה.

רצח עובדי השגרירות ליד המוזיאון היהודי בוושינגטון והמתקפה על יהודים שיצאו לצעוד למען אחיהם ואחיותיהם שבשבי בעזה בקולורדו, מוסיפים לבדידות שפקדה את הקהילה היהודית באמריקה אחרי 7 באוקטובר גם פחד עמוק.

אם הפוליטיזציה בבחירת שופטים שהממשלה מובילה תתממש, הרקב הפוליטי שפושה כיום בבתי הדין הרבניים יהיה נחלת מערכת המשפט כולה.

בפרשת מינוי ראש השב"כ, בכל צומת בחירה בין אפשרות מרככת מתח לבין אפשרות שמחריפה אותו, נבחרת, ברצון או בעיוורון, האפשרות המחריפה, המובילה למתיחה נוספת של החבל.

בעולם בו השאלה היא לא רק מה קרה אלא גם למה קרו הדברים, באים שני מנהיגים ישראלים בכירים ומצהירים שישראל לא נלחמת על נפשה אלא ״הורגת תינוקות כתחביב״ 

האירוויזיון לא ישנה את המזרח התיכון, אבל הוא חשף אמת פשוטה: הפער שהתגלה בין הקהל לשופטים לא נבע מטעם מוזיקלי שונה – אלא ביטא משבר ייצוג עמוק. 

דו"ח שפרסמה אוניברסיטת הרווארד מציג תמונה עגומה: חלקים נרחבים במוסד המתיימר לעצב את תפיסת העולם של הליברליות במערב, בוגדים בערכים ליברליים בסיסיים כשמדובר ביהודים ובישראל.