ספריית פרסומים

וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: נקודת מבט רוחנית נשית

 יש משהו מיוחד בארץ ישראל; חוט בלתי נראה המחבר כל יהודי למולדת. כתלמידה בבית ספר, כאשת מקצוע, כרעיה, כאם וכסבתא – הבית שלי תמיד שׁם בשבילי כל אימת שאני זקוקה לו.

להרגיש בבית בישראל יהודית ודמוקרטית

התקווה ליצור זהות כלל־ישראלית מוסכמת, שתיחקק בסלע חוקתי ותשמר את דיוקנה של המדינה לאורך זמן, נראית היום תקוות שווא. יתרה מזו, משמעותה האפשרית של הגשמת תקווה זו היא הענקת מעמד של בכורה בוויכוח הישראלי לתפיסה אחת על פני אחרת, ומשום כך הדרת ישראלים רבים. את הפתרון יש לחפש בכיוון אחר

מדינה יהודית: המדינה הראויה לעם היהודי

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שאופיו קובע את אופייה של המדינה. מהות זו היא המכנה המשותף הפשוט של העם היושב בציון. אם נהיה ראויים לכך, גם המיעוטים הלא־לאומיים שבקרבנו, מיעוטים שאינם יהודים, יתחברו לאותו החזון מתוך כבוד והערכה.

דמוקרטיה יהודית־ישראלית עתידית

מדינת הלאום היהודית־ישראלית־דמוקרטית יכולה להציע מוטיב לאומות הדמוקרטיות שלפיו הפרט אינו יכול לעמוד מעל כולם, ורק אם יש לו קשרים רחבים ומורכבים עם אחרים, הוא יכול לעמוד בפני עצמו ולהגדיר את זהותו על פי מכלול הקשרים שהוא מצליח לטוות.

חינוך ממלכתי – צו השעה

דלדולה של מערכת החינוך הממלכתית מסכן את עתידה של ישראל. חלוקתה לקבוצות וקהילות והקמת מסגרות חינוכיות פרטיות למחצה, ואפילו מגמות ליברטריאניות, המציעות מַעבר לשיטה של חלוקת שוברים, מסכנות את הזהות הלאומית ושוחקות את האחריות ואת הסולידריות, שניים מערכי היסוד של המדינה היהודית.

מי מוסמך להכריע בשאלות ערכיות בענייני דת ומדינה?

כפי שאזרחי ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות אינם מעוניינים שמועצת גדולי התורה תהיה הגורם המכריע בשאלות חוקתיות במתח שבין "יהודית" ו"דמוקרטית", כך אין סבירות והיגיון שמועצת השופטים הדמוקרטים הליברלים תהיה הגורם המכריע תדיר במתח הזה. מקום ההכרעה בשאלות ערכיות צריך להיות בכנסת לבדה, שכן היא זו שבידה לשקף באופן הטוב ביותר את רצון העם.

מדינת העם היהודי, דמוקרטיה מהותית ורפובליקת כל אזרחיה

מדינת היהודים לא תזכה ביציבות ובשלום בלא שתהיה גם מדינת כל אזרחיה, כל הישראלים; לא כתחליף, לא כהתחמקות מאופייה הלאומי־יהודי של המדינה ולא כוויתור על נוכחותה החשובה והמפרה של היהדות בתרבות ובפרהסיה הישראלית, אלא כזירה משותפת של פעילות אזרחית למען הטוב הציבורי ליהודים וללא־יהודים בישראל.

הציונות היא עדיין מאבק לחירות

יש הגורסים כי המונח "ציונות" אינו משמעותי עוד. לשיטתם, הציונות הייתה מיזם של המאות התשע עשרה והעשרים להקמת מולדת יהודית בטוחה שהעולם מכיר בה. זה הצליח ב־1948. תומכי המיזם המשיכו איתו הלאה; מתנגדיו צריכים להתגבר ולהמשיך גם הם הלאה. אבל גם אם נתעלם מכך שלא כל העולם מכיר במולדת הזאת ושהיא אינה בטוחה במלוא מובן המילה, השקפה כזאת על הציונות מקטינה את המשמעות האמיתית שלה.

"פה תהא השכינה שוֹרה"

במגילת העצמאות הובטח שישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל". למרבה הגאווה והסיפוק היא אכן נשענת על אותם יסודות אך עדיין רחוקה מלהתנהל לאור חזון הנביאים, כי נביאי ישראל עסקו לא רק בַּחֵירות, בצדק, בשלום או בדאגה לזכויות הגר, אלא גם עמדו על משמר נאמנות האומה והממלכה לעקרונות מעמד הר סיני.