הליכה בדרך התורה והמצוות צריכה להוסיף ברכה ושמחה, צדק וחסד, משמעות וערך, חריצות ויצירתיות. אם בזכות כל הטוב הזה יצמח התוצר המקומי הגולמי השנתי של מדינת ישראל "רק" בשני אחוזים בממוצע יותר משאר המדינות המפותחות בתוך דורות ספורים עם ישראל היושב בארצו ימנה עשרות מיליונים ויוביל את העולם מבחינה ערכית, מדעית וכלכלית.

את הגשר בין ישראל לתפוצות יש להמשיך לחזק ולהעמיק. החיבור הזה צריך לכלול לימוד תורה, חינוך יהודי וחיזוק הקשר של יהודים לישראל ושל יהודים בינם לבין עצמם ברחבי העולם. אַל לנו להמעיט בחשיבותה של ישראל כמובילה בחתירה לערכי היהדות ברמתם הגבוהה ביותר וליישומם וכמקור השראה שהעם היהודי כולו נושא אליו עיניים והולך בעקבותיו.

חשוב שהמדינה תחזק את רכיב הישראליות, שהוא רכיב הזהות המשותף לכל האזרחיות והאזרחים, יהודים וערבים כאחד, בכל הנוגע לאופנים שבהם האזרחים תופסים את עצמם ותופסים זה את זה. על המדינה לתפוס את אזרחיה קודם לכול, או לפחות בה בעת, על פי רכיב הזהות המשותף הזה.

מצד אחד יש הרואים במדינה היהודית אמצעי לקיום יהודי ריבוני עצמאי, השומר על זהותו היהודית ועל היהודים. מצד אחר, יש הרואים במדינה היהודית אמצעי לכינונה של חברה אחרת, צודקת, שוויונית, מהפכנית, שהניסיון היהודי ההיסטורי יכול לשמש לה לקח ומקור השראה. שתי התפיסות הללו – השמרנית, שמבקשת לתת מענה לסיכון, והמהפכנית, המבקשת לקדם את הסיכוי – נטועות במסמך היסוד של מדינת ישראל: "הכרזת העצמאות"

שמירת החבילה התנ"כית והנכחתה בפרהסיה הישראלית – זוהי חובתנו כלפי העם היהודי, זוהי חובתנו כלפי הדורות הבאים, זוהי חובתנו כלפי עצמנו. לנוכח הקולות הקוראים להפריד דת ממדינה נכון יהיה להבהיר כי תרחיש שכזה אומנם לא יפגע בדת, היא שרדה 3,300 שנה, ולרוב גם בלי מדינה, והיא תשרוד גם בהמשך. הפגיעה תהיה במדינה – בבושתנו מול האומות או, ביתר שאת, במוסריות פנימה.

בכוחה של המדינה היהודית ליצור את האקלים הדמוקרטי המרהיב והשלם ביותר מתוך הקפדה גדולה על ייצוגיות מרבית של כל הכוחות הפועלים בתוכה, למעט אלה המבקשים לקעקע את המדינה או לעקור אותה מערכיה הבסיסיים.

יצירת שוק חופשי בתחום הדת לא רק תביא מזור למתחים מבית, אלא גם תשפר את יחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות. ישראל היא המדינה היהודית, וכדי להמשיך להחזיק במעמד הזה עליה לתת ליהודים מכל העולם את ההרגשה שהם יכולים לראות בה את ביתם. הדבר באחריותה.

אם ברצוננו לנסח בבהירות את חזון המדינה היהודית, נאמר שהיהדות צריכה להיות חלק מ"ערכי היסוד של השיטה". מדינה יהודית מעצבת את אורחות חייה מתוך דיאלוג קשוב בין עולם הערכים היהודי לבין עולם הערכים הדמוקרטי־ליברלי.

כדי שישראל תוכל לממש בהצלחה את הפוטנציאל הטמון בה ולחגוג את יום הולדתה המאה, על הציבור היהודי להבין שהאוכלוסייה הערבית אינה אויבתו. נהפוך הוא. מדובר בידידים החולקים קשת רחבה של אינטרסים הדדיים.