אתגר החיים במדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית הוא עניין שכל ישראלית וישראלי נתקלים בו יום־יום. לי – כאישה דתייה, פמיניסטית, מחויבת לזכויות האדם ונאמנה ללא סייג להלכה ולמסורת ישראל – האתגר הזה הוא חוויה פנימית מתמשכת, הן במה שקשור ביחסים שבין יהודים לערבים והן במה שקשור ביחסים שבין יהודים לבין עצמם. ואולם במסגרת זו, בשל קוצר היריעה, אתמקד רק בקטגוריה השנייה.

מדינת ישראל הגיעה להישגים אדירים בכל התחומים, ובעולם כולו מרבים להעלות על נס הצלחה כבירה זו. בלי לפרט כאן, מדינה קטנה זו הפכה בכמה תחומים לאימפריה בינלאומית. ובכל זאת, השקפת עולמה מנוגדת בתכלית, גם היום, למושג "עַם התורה", שהוא־הוא סוד קיומנו.

היהדות שאני חש חלק ממנה נרתעת מן הזחיחות והיוהרה שאני רואה אצל קבוצות ומפלגות ו"חוגים" מסוימים ביהדות של היום; מהצירופים־הכבולים שלהם, שהולכים ומתהדקים על צווארי. צירופים של דת ומשיחיות. של אמונה וקנאות. של לאומיות, לאומנות ופשיזם.

זהותה היהודית של מדינת ישראל היא אחת הסוגיות הבוערות בשיח הפנים־ישראלי. סוגיה זו משפיעה במישרין על הקשרים של מדינת ישראל עם יהדות התפוצות, ולכן היא מחייבת שיח לא רק פנים־ישראלי, אלא גם מול כל הקהילות היהודיות בעולם.

מכל הישגי הציונות, מכל ההישגים הפוליטיים, הצבאיים, הטכנולוגיים והכלכליים של מדינת ישראל, ההיסטוריה תזכור מעל לכול את ההישג התרבותי – מדינת ישראל יצרה אקלים שאִפשר לעם היהודי לכתוב פרק המשך לסיפור היהודי.

בהיותנו עם יהודי חזק ומגוון, עלינו לשמוח בפלורליזם שלנו ולחגוג את מחויבותנו האיתנה לערכים הדמוקרטיים שבזכותם העם שלנו משגשג זה מאות שנים.

דיון בממצאי דו"ח הדיאלוג היהודי העולמי שעוסק בקיטוב הגובר בקהילות היהודיות בחו"ל התקיים ביום שלישי 7.05 בשעה 17:00.

היחס בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית לבין ערכיה כמדינה דמוקרטית מונח ביסוד הווייתנו כמדינה המשלבת ביניהם. יחס זה הוא מורכב וסבוך. אנו חייבים לתת פתרונות שיכירו הן בערכיה היהודיים של המדינה והן בערכיה הדמוקרטיים.