מאז השבת הנוראה ב- 7 באוקטובר אנו מוצפים בדברי פרשנות נחרצים בדבר התמוטטות ההנחות שעמדו בבסיס התנהלותה של ישראל: שהחמאס מורתע ושניתן "להכיל" את האיום שגלום בו. הביטוי השגור עתה הוא, "הקונספציה קרסה". האמנם?

רדהבינוד פאל נולד ב-1886 באזור שהיום נקרא בנגלדש. הוא היה משפטן הודי. את חוות הדעת המעניינת ביותר שלו, הרלבנטית ביותר, כתב ביפן. השנה הייתה 1946, ופאל נשלח מטעם מדינתו לשבת בטריבונל הבינלאומי של פושעי המלחמה היפנים ממלחמת העולם השנייה.

אירועי השבת השחורה והזוועות שביצעו רוצחי חמא"ס צמאי הדם הזכירו לרבים מראות ותמונות מהשואה. האכזריות הלא נתפסת של רצח תינוקות, נשים וגברים בהיותם יהודים הביאה להשוואות בין הנאצים לחמא"ס ובין השואה לטבח בדרום. וזו טעות.

מבט אל העבר מבהיר איך נהגו מנהיגי המדינה כמנחם בגין, גולדה מאיר ויצחק רבין ברגעי משבר ואסון. מההיסטוריה עולה תמונה שונה לחלוטין ממה שאנחנו רואים היום

אין ישראלי שלא מתעורר בכל בוקר בשבועות שחלפו מאז והמחשבה הראשונה או השניה שלו היא אם הזוועה לה היינו עדים היא מציאות ממשית או חלום מסויט.

אחד המשברים המלווים את מדינת ישראל בשנים האחרונות הוא התהום שהלכה ונפערה בינה לבין הקהילה היהודית הגדולה בעולם בארה"ב.

המתקפה הרצחנית של חמאס הוכיחה לנו שהברית הישראלית לא נעלמה – היא עוברת תהליך התחשלות שבסופה נגלה מציאות חברתית חדשה.

קיבוץ בארי הוא גן עדן שהפך לגיהנום. הייתי שם וראיתי את מה שאסור לראות: מלאך המוות חוגג על כרי דשא מוריקים; גיא צלמוות שהציפורים מצייצות בו בעליזות; סוכה מעוטרת קישוטים, עומדת ללא פגע, ליד הבית של מי שבנה אותה, השרוף עד היסוד. עולם הפוך: בית ארעי ששרד, ליד בית קבע שהושמד.

מרצחי חמאס אולי חשבו שהחברה הישראלית חלשה. אבל הטבח הנורא בדרום הוליד התגייסות מהירה ומופלאה.