Israel's emotional whiplash: from war's edge to hostage tragedy. Netanyahu's strategy speech sparks controversy. Is prioritizing security over hostage rescue the right call?

קידום הרפורמה בזמן מלחמה יעורר מחדש את ריב האחים, ובכך יפגע בחוסן הלאומי, לשמחת אויבינו. יש לחדול מכך עד שיידומו התותחים.

חמאס כרעיון ימשיך להתקיים בעזה בכל תרחיש עתידי, אבל הוא הוכרע צבאית ויכולתו לאיים על ישראל נוטרלה לתקופה ארוכה. המאזן האסטרטגי השתנה לטובה, ועל כן יש לחתור לעסקת חטופים

ייתכן שנתניהו זיהה הזדמנות חד-פעמית להסיר את האיום האיראני. השיטה: הסלמת העימות הישיר מול טהראן באופן שיאלץ את ארה"ב להיכנס למלחמה עם משטר האייתולות

ישראל צריכה שרים עם יכולות תכנון וביצוע ולא צייצנים שרק מטיפים לאחרים מה צריך לעשות, כאילו התוצאות העגומות אינן באחריותם הישירה.

בהחלטתה להתנגד באופן גורף לפתרון שתי המדינות חיבלה הכנסת בתוכנית הממשל בארה"ב  לכונן מערך אזורי כנגד תוקפנותה הגוברת של איראן.

מיזוג הזהויות בישראל בין הדת ללאומיות אינו מאפשר עוד הפרדה בין הדת למדינה בנוסח ארצות הברית. הפתרון לשסע היהודי־דתי־לאומי הוא לא הפרדה מוחלטת, אלא צמצום משמעותי של מעורבות הדת במדינה.

ההכרעה בעד או נגד עסקה אסור שתנבע מנהמת לב, מרגשות אשם או מציווי דתי. הקריטריון היחיד להכרעה הוא מחשבה רציונלית ששוקלת את היתרונות והחסרונות מנקודת הראות המצרפית של הביטחון הלאומי.

היהודים באירופה נותרו ללא מוצא: הימין הקיצוני מאיים עליהם מכוח אידיאולוגיה אנטישמית קלאסית, והשמאל הקיצוני מכוח אנטישמיות מודרנית שמונעת משנאת ישראל