הדרך היחידה לצאת מהתיקו הישראלי שמדרדר אותנו אל התהום היא הסכמה של מנהיגי המחנות הפוליטיים לפעול למען האינטרס המשותף, הכלל-ישראלי

המערכת הפוליטית בישראל עוברת שינוי טקטוני, כי מה שהגדיר פעם מהם "ימין" ו"שמאל" כבר לא רלוונטי. לכן הנבואות על שליטה נצחית מקדימות את זמנן

מתחת לקולות ולברקים של העימות בין הצדדים הנאבקים בעד ונגד השינויים במערכת המשפט,  מתפתחת אפשרות שחלק מהציבור הדתי ישנה את הצבעתו הפוליטית לטובת שותפות עם המרכז הישראלי

"נשבר לי הלב" — זעקו מולי האותיות המרושלות ששורבטו בטוש אדום על בד יוטה לבן, בין כל השלטים המהוקצעים השחורים הבוהקים בהפגנה בירושלים.

פגיעה בעצמאותו של בג"ץ עלולה לכבול את ידיהם של לוחמי צה"ל ולסכן את המתיישבים

האיזונים בין הרשויות לא מושלמים ויש מקום להכניס בהם שינויים ושיפורים. חייבים למצוא דרך להגיע להסדרים שיש בהם שינוי מהקיים, תוך שימור ישראל כדמוקרטיה ליברלית

הקריאה הראשונה בכנסת על הרפורמה המשפטית התממשה, ובצידה קריעה אפשרית של החברה הישראלית. הדרך היחידה למנוע זאת היא הידברות שתוביל לפשרה – אך תנאי לכך הוא שבעלי המחלוקת יקבלו כלגיטימיים את רגשותיו של הצד האחר.

יתכן כי בעקבות החוק המוצע יהיה קצת פחות חמץ בבתי החולים, אבל השנאה ליהדות ולאיסור החמץ תלובה ויהדותה של המדינה תשחק

אלו שמסרבים לפשרה היום עלולים לגלות מחר כי נהגו באופן בלתי אחראי נוכח הסכנה. הם לא יוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו".