דווקא בימים בהם הממשלה בארצו נפלה, החוב הלאומי מצטבר והקיטוב הפוליטי גובר, נשיא צרפת מתיימר "לעשות שלום" במזרח התיכון.

בעקבות תחושת מיאוס מתמשכת מהימנעות החרדים משירות צבאי ומעבודה, יותר ויותר ישראלים בוחרים להפסיק לשתף פעולה – לא להעסיק, לא לקנות ולא לפרנס. בעוד החרדים רגילים לחרמות מאורגנים מטעמם, החרם הנוכחי צומח מלמטה ומבטא שבר עמוק ומסוכן בחברה הישראלית.

ערב פתיחת שנת הלימודים, מערכת החינוך חלשה מאי-פעם. הכותרות מדברות על משבר המורים – אין מספיק מורות ומורים. אך בהיעדר סביבה תרבותית שתהפוך את המורים לגיבורי השעה הזאת, כנראה בכל שנה יהיו פחות ופחות.

ישראל ניצחה במלחמה זה כבר, עם סיום המערכה באיראן. המשכה אל תוך שכונות עזה היא טעות הנוגדת את האינטרס האסטרטגי הישראלי.

הכלי היחיד שנותר בידי החרדים כדי להטריד איכשהו את שאר הישראלים הוא אלימות. אבל אף נהג שנתקע בחזרה מעבודתו או משרות המילואים שלו בפקק אימתני לא ייטה חסד למשתמטים משירות שחוסמים לו את הכביש.

ההכרה הצפויה במדינה פלשתינית מרסקת את הדימוי של צרפת כמתווכת הגונה ומאוזנת, ומציב אותה בצד אחד בלבד של המתרס.

נתניהו נתפס כמנהיג חזק, אך מסתבר שגוליבר עקוד על ידי גמדים: שותפיו מקצצים את מחלפות ראשו ומובילים אותו למימוש העדפותיהם הקיצוניות.

ייתכן שהמשבר בסוגיית הגיוס מבטא שינוי עמוק ביחס של החרדים כלפי החברה הישראלית הכללית – חזרה לעמדה היסטורית של לעומתיות ובידול.

יש להקים ועדת חקירה ממלכתית שהמנדט שלה לא יעסוק בחיפוש אשמים אלא בתיקון הליקויים המערכתיים.