כשעל רקע העלייה בקריאות הגנאי ובתוקפנות נגד יהודים יש גם עלייה בעוינות נגד ישראל ובתמיכה בחרם, קשה שלא לראות את הדברים כשני צדדים של אותו מטבע

במשוואה הקיימת כיום, הדתיים והחרדים "אחראים" להגדיר מה "יהודי" במדינה היהודית, והחילונים והדתיים גם יחד רבים ביניהם על משמעותה של "דמוקרטיה". זו משוואה מעוותת מן היסוד.

בפרספקטיבה היסטורית, החלטה להתעלם מן הנושא הפלסטיני היא "נורמלית" בערך כמו החלטה להתעלם ממגפת הקורונה.

הוועד היהודי האמריקאי (AJC) הודיע באוגוסט על יוזמת "שיבוש האנטישמיות", שבמסגרתה הוצע מימון ל"רעיונות חדשים למאבק באנטישמיות, ברמה המקומית, הכלל-ארצית, או הווירטואלית".

לכידות פנים־ישראלית היא, קרוב לוודאי, התרופה הטובה ביותר שבידינו להציע לקירוב לבבות עם אחינו שמעבר לים: לכידות יהודית.

20 שנה אחרי פיגועי ה- 11 בספטמבר, האמריקאים מעוניינים לפרוש בשקט מתפקיד השומר העולמי. זו מחשבה מובנת, אבל ספק אם היא יכולה להתממש.

שיקום היחסים עם הקהילה היהודית בארה"ב הוא קריטי. יש בכך אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה, אבל גם אינטרס ערכי של שיפור הלכידות היהודית והאחווה בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

בחירתם של כמחצית מהגברים החרדים לא לעבוד היא בחירה ערכית הנובעת גם מתמריץ כלכלי משמעותי. הסדרת הפטור לחרדים משירות צבאי לא תשיג דבר אם לא תלווה בצעדי מדיניות נוספים

למרבה הפלא, חוק הגיוס שהממשלה מבקשת להעביר בכנסת מחליק בגרון הציבורי בלי השתנקות, אף לא כחכוח. בעבר, בעקבות חוקי גיוס, ממשלות נפלו, מפלגות קמו ופורקו, מאות אלפים הפגינו, בג"ץ הפעיל את נשק יום הדין – פסילה של חוקי הכנסת – יותר מאשר בכל נושא אחר. ואילו עכשיו, שקט מפתיע מקיר לקיר. החרדים שותקים למרות שמובילי החוק הם ליברמן ולפיד –…