ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ סער, איימו לתבוע את הניו יורק טיימס על עלילת הדם שפרסמו על ישראל. זה יכול להפוך לבומרנג נגדנו.

ההצבעה האירופית, שהסתמנה כחיובית לישראל, לא תשנה את המציאות במזה"ת, אבל היא כן סיפקה הצצה נדירה למתח הגובר בתוך יבשת אירופה - בין הציבור הרחב לבין האליטות הפוליטיות, החברתיות, התרבותיות והאקדמיות.

אירופה נותרה שבויה בפרדיגמה מיושנת שלפיה כל יציבות אזורית תלויה בראש ובראשונה בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני — ורק בפתרון מסוג אחד. זו אינה גיאופוליטיקה, זו תיאולוגיה מדינית

אנו משקיעים מעל מאה מיליארד שקלים בשנה בהגנה על הגבולות ורק פרוטות מעטות, במונחים לאומיים, בשדה הקרב על התודעה העולמית. זוהי הזנחה שיכולות להיות לה השלכות קיומיות.

אסור שהעמדה לדין של המחבלים תצטייר רק כ"פס ייצור" לענישתם. עלינו להשכיל לבנות את המשפטים בדרך שתציג לעולם באופן מובנה את מפלצת המוות שנבנתה בעזה ואת התפרצותה המזוויעה בטבח.

האיחוד האירופי מנסה להכתיב סדר יום מדיני באמצעות לחץ כלכלי, תוך כרסום בסמכותה של ישראל כאוטוריטה האחראית על אזרחיה ועל השטח שבו היא שולטת.