אם יש לקח אחד שהישראלים היו צריכים ללמוד בשנתיים וחצי האחרונות, הוא שמלחמות אינן נמדדות רק לפי מה שנהרס בשדה הקרב. הן נמדדות לפי מה שנמנע לאחר מכן.

שלטון באמצעות פסיקות נקודתיות ויועצים משפטיים הוא אסטרטגיה בעייתית. השמאל בארה"ב למד את זה בדרך הקשה.

ההחלטה לעקוב אחרי יציאה של אזרחים בגילאי שירות אינה עומדת בפני עצמה, אלא משתלבת במהלך רחב יותר שמחזק את יכולת המדינה לשלוט בכוח האדם שלה בשעת חירום, גם אם הוא עדיין עטוף בשפה בירוקרטית מרוככת.

בירת ישראל הפכה מעיר של מעמד הביניים לאחת העניות בארץ, ששורדת רק בזכות "הנשמה מלאכותית" מתקציב המדינה. אם לא נשנה את המדיניות כלפי המגזר החרדי, כך בדיוק תיראה ישראל כולה בעוד שלושה עשורים.

בית המשפט היה צריך להימנע מחילול שבת, אולם אמירות מתלהמות של העומדים בראש מערכת המשפט הדתית-ממלכתית נגד העומדים בראש מערכת המשפט האזרחית-ממלכתית, עולות כדי פיקוח נפש לאומי.

הבחירות העירוניות שהתקיימו השבוע בצרפת סימנו את קריסת המרכז הפוליטי וברית חדשה-ישנה בין השמאל הדמוקרטי לקיצוניות איסלאמיסטית.

כבר היום רואים כיצד גרמניה ויפן מתחילות להיערך למציאות חדשה, שבה ארצות הברית אינה ערבה בלעדית לביטחונן.

חסימת המשטרה את כניסת הפטריארך הלטיני של ירושלים לכנסיית הקבר היא אירוע חסר תקדים, שעלול להציב את ישראל בעימות עם הכנסייה הקתולית בעיתוי רגיש במיוחד – לקראת הימים הקדושים בלוח השנה הנוצרי.

מדינות אירופה ממשיכות להתייחס לאירועים אנטישמיים כאל עבירות פליליות רגילות. זוהי הבנה מוטעית של המציאות.