רצח עובדי השגרירות ליד המוזיאון היהודי בוושינגטון והמתקפה על יהודים שיצאו לצעוד למען אחיהם ואחיותיהם שבשבי בעזה בקולורדו, מוסיפים לבדידות שפקדה את הקהילה היהודית באמריקה אחרי 7 באוקטובר גם פחד עמוק.

אם הפוליטיזציה בבחירת שופטים שהממשלה מובילה תתממש, הרקב הפוליטי שפושה כיום בבתי הדין הרבניים יהיה נחלת מערכת המשפט כולה.

בפרשת מינוי ראש השב"כ, בכל צומת בחירה בין אפשרות מרככת מתח לבין אפשרות שמחריפה אותו, נבחרת, ברצון או בעיוורון, האפשרות המחריפה, המובילה למתיחה נוספת של החבל.

בעולם בו השאלה היא לא רק מה קרה אלא גם למה קרו הדברים, באים שני מנהיגים ישראלים בכירים ומצהירים שישראל לא נלחמת על נפשה אלא ״הורגת תינוקות כתחביב״ 

האירוויזיון לא ישנה את המזרח התיכון, אבל הוא חשף אמת פשוטה: הפער שהתגלה בין הקהל לשופטים לא נבע מטעם מוזיקלי שונה – אלא ביטא משבר ייצוג עמוק. 

דו"ח שפרסמה אוניברסיטת הרווארד מציג תמונה עגומה: חלקים נרחבים במוסד המתיימר לעצב את תפיסת העולם של הליברליות במערב, בוגדים בערכים ליברליים בסיסיים כשמדובר ביהודים ובישראל.

כבר לפני 30 שנה, השופט  משה לנדוי חזה שמעורבות פוליטית של בית המשפט תוביל בהכרח לירידת האמון בו ולשינוי השיטה לבחירת שופטים.

מרגע שהממשלה תחליט שלא לציית לבית-המשפט, נמצא במדרון חלקלק ותלול, שבתחתיתו תהום שתבלע את כולנו.

אמנת רצח העם שנולדה מתוך השואה הפכה לכלי המכרסם בזיכרונה. הדמוניזציה של דמות היהודי והקלת הראש בפשע השואה כורתות את הענף שעליו יושב ה־ICJ עצמו