הכספים למפלגות החרדיות בהסכמים הקואליציוניים יפגעו בעתיד המשותף שלנו וביכולת של מדינת ישראל להמשיך ולשגשג.

רבים בינינו סבורים כי יש להשלים עם המציאות המרה, להכיר בכך שהסכסוך לא פתיר ולקבל את סבבי האלימות כחלק משגרת חיינו. אך יש גם ששואלים אם ניתן אחרת

הלוואי ובין הביקורות על מנהג הדלקת המדורות היו נשמעות גם טענות עקרוניות-מהותיות שהיה אפשר לדון בהן ולהתווכח עליהן. במקום זה קיבלנו פטפטת בלי עומק תרבותי.

מול הפלסטינים אנו מעדיפים לנהל את הסכסוך, ובתוכנו אנו מעדיפים לנהל את הסתירה. בשנתה ה-75 ישראל לא נראית כמי שמסוגלת לעצב בעצמה את גורלה.

בגיל 75 החברה הישראלית נמצאת בגיל ההתבגרות, סוערת סביב זהותה העצמית. כדי להיחלץ ממנו עליה לעבור מהעימות הפוליטי השוצף להקשבה מעמיקה ורצינית

לכל אחת מהקבוצות בחברה הישראלית תפיסות אחרות של דמוקרטיה, של יהדות ושל תכלית המדינה. למרות זאת, חובה עלינו לקיים את היחד מתוך נכונות לראות את האחר, ערכיו, דרך חייו, חזונו ושאיפותיו.

סיפורי האימים של השואה "שייכים" למי שחווה אותם על בשרו. הסיפור של החיים תחת צל השואה הוא גם הסיפור שלנו

ההסדר המוצע שפוטר את החרדים מגיוס, אינו אלא תשלום דמי שתיקה לציבור הלא חרדי המשרת בצבא. אם יאושר, יהיה זה ויתור רשמי הן על השאיפה לשוויון והן על מודל "צבא העם"

חלק ממנהיגי המחאה אינם מסתפקים בעצירת הרפורמה, אלא כופרים בעצם זכותה של הממשלה לכהן.  יש להתנגד לדרכם בתוקף