הבסיס לחברה משותפת טמון, ראשית לכל, בשחרור של כולנו מהצורך לגייר את האחר לערכינו

החרם על מאפיית אנג'ל היה תגובה שורשית ספונטנית לרמיסת הסמלים היקרים ביותר של הקהילה החרדית

הצעת החוק שקובעת כי עבירת ההסתה לגזענות תכלול גם חרדים היא רעה בכל מובן. היא רעה לחופש הביטוי, היא רעה לסיכוי לנהל דיון ענייני והיא רעה לחרדים עצמם.

חוקה מלאה היא רעיון נאצל אולם אינה אפשרות ריאלית במצב הנוכחי. החברה הישראלית יכולה וצריכה להגיע להסכמות על 'כללי המשחק' לטווח הארוך, אבל לשם כך דרושה מנהיגות

המרחק של מי שאינו דתי ממקורות היהדות הוא לא דבר חדש, אבל הקרבות הפוליטיים סביב הרפורמה המשפטית והדרישות המופרזות של החרדים למימון לימוד התורה, מחריפים את הרתיעה מהם

דור הרבנים ששיקם את עולם התורה הלך בדרך כל בשר והנהגה באותו משקל אין בנמצא. המצב החדש יאתגר את המגזר החרדי ואת החברה הישראלית כאחד

צניעותה הטבעית, ענייניות פסיקתה ועמדתה המובלעת המתנגדת להפרדת דת ומדינה, אפשרו לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ז"ל להכריע בסוגיות נפיצות, כהבנתה, לטובת החברה הישראלית. פרופ' ידידיה שטרן כותב בגעגוע על חברת מועצת המנהלים של המכון

בעימות שלו מול ג'ורג' סורוס נמנע מאסק מציון יהדותו, אבל השווה אותו לניצול שואה עם רצון להשתלט על העולם. כך נראית אנטישמיות "תחת מחיקה"

אתגר הגיור בישראל מתעצם. המענה הקיים דל. האחריות לפתרונו היא עלינו. חג השבועות הוא הזדמנות לחשב מסלול מחדש, כדי שכמה שיותר ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה יוכלו לומר "אלוקיך אלוקי".