ההנחה כי הנכונות האמריקאית לצאת למלחמה נגד איראן, התיאום המודיעיני חסר התקדים והתמיכה המדינית הרחבה היא "הנורמה החדשה" אינה רק שגויה, היא מסוכנת.

ניתוח של JPPI מראה כי בזמן שממשלת קטאר משתפת פעולה עם ארה"ב נגד איראן, רשת אל ג'זירה, הממומנת על ידה, מפנה ביקורת קשה כלפי טראמפ והממשל האמריקני.

בעוד איראן נאבקת על הישרדות משטרה ומפעילה את שלוחותיה באזור, החות'ים בתימן שומרים על איפוק מפתיע ואינם נחלצים לעזרת פטרוניתם. מדוע?

איראן מפיצה טרור וחותרת להשמדת ישראל, אך אגפים במערב שקועים בהלקאה עצמית ובפוליטיקת זהויות שטוחה.

לא די בביקור בסוללת טילים לצילום מבוים או לשגר איום ארוז מראש בגרפיקה לרשתות החברתיות. מנהיגות אמיתית דורשת אומץ מול הציבור ומענה על שאלות.

אחרי עשורים של היסוס, הברית האמריקנית־ישראלית מתייצבת בגלוי מול מוקד הרדיקליזם האזורי - ומאלצת את אירופה לעדכן את הדוקטרינה שלה.

חוקה רזה אינה ויתור על חזון חוקתי מלא אלא בחירה מושכלת בעיתוי ובדרך. היא מאפשרת לציבור להבין את המהלך, לעקוב אחריו, להרגיש שותף לו ולבטוח בו.

לא ברור מדוע פוליטיקאים מובילים אינם מסוגלים להכיל את הריבוי הדתי בדורנו, ומתעקשים למנוע מאחים ואחיות יהודים מימוש של זכות אלמנטרית.