פערים בין עמדות ישראל לבין עמדות יהודי התפוצות בתחום המאבק באנטישמיות הם טבעיים. החוכמה היא להשכיל לנווט ביניהם כדי לשמור את כולנו יחד במאבק חשוב זה.

החלטות הממשלה ערב גיוס מילואים נרחב, מעוררות חרדה עצומה ותחושת חירום ברורה בקרב רוב העם, שעימו נמנים גם תומכי הממשלה.

לא סביר שרה"מ מעוניין להפוך לדיקטטור אבל אם מחברים את כל פעולות הממשלה מבינים שהתשתית הדמוקרטית שלנו הולכת ונפרמת.

כאשר העולם נע לכיוון של הנהגה חזקה וחסרת פשרות, גם יהודי אירופה ניצבים בפני בחירה קריטית: האם ללכת בעקבות הכיוון של ישראל?

עד לאחרונה התירוץ להימנעות מחקירת המחדל הגדול בתולדותינו היה חוסר האמון האישי בנשיא עמית. וסולברג? גם הפך לבלתי אמין. למה? רק כי הוא שופט

ככל שישראל העמיקה את הכניסה לעזה והתמונות הקשות משם נראו על המסכים בארצות הברית, ירדה התמיכה אל השפל הנוכחי בציבור הכללי ואלי תהום במפלגה הדמוקרטית.

ריכוז כוח שלטוני עצום בידי גורם אחד נוגד את העקרונות הרצויים של הפרדת רשויות בדמוקרטיה הליברלית.

השב"כ חייב לעמוד תחת פיקוח שיפוטי ופרלמנטרי, אך פשיטת עורו בשוק במסגרת מאבקים פוליטיים תפגע בוודאות בכולנו.

הניצחון של מפלגת השמרנים והנסיקה המטאורית בפופולאריות של מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה שולחים מסר ברור: אם האיחוד האירופי ימשיך בנתיבו הנוכחי, הריבונות הלאומית תחזור למרכז הבמה.