המאמר הזה בא להכות על חטא. על חטא שחטאנו – סוקרים, פרשנים, חוקרים – בהצגת מציאות שמזינה את עצמה. על חטא שחטאנו, אפילו בזמן המלחמה, בהצגת שני גושים, ולא שלושה, או יותר

חוקה רזה תאפשר לחדול ממצב של מונולוג כוחני בו כל רשות בתורה מפעילה כלים עוצמתיים, ולעבור לשיח של דיאלוג מאזן ומכבד בין הרשויות שסמכויותיהן מוגדרות

ההפיכה המשפטית ומהפכת הנגד, בתוך שנה, שאנו עדים לה, היא טרגדיה בשני פרקים למשפט הישראלי, לדמוקרטיה ולחברה הישראלית

אסור שהשסע יחלחל לצוות לוחמים שיושבים באותו נגמ"ש בעזה. העם צמא לאחדות, וכדי לשמר אותה - צריך לדחות את פרסום פסק הדין

ישראל תשמח למחוק את השנה החולפת, אבל בזמן שבעולם התנשקו בחצות, אנחנו מיהרנו להיכנס לממ"דים והבנו: להתחלות חדשות, כמו למלחמות, יש קצב משלהן

מאז תחילת הלחימה בעזה ברוב הודעות ה "הותר לפרסום" יש נופלים שצמחו בציונות-הדתית. רבים מהם גדלו או חיים בישובים ביהודה ושומרון.

העמימות שלו לגבי העתיד הרצוי מול הפלסטינים תקרוס בקלות מול קמפיין "חמאסטן" של בנימין נתניהו. אין לו ברירה אלא להציב מראה מול פניו של הציבור

כמעט שכחנו – אבל בתקופה הקרובה אמורות להתפרסם הכרעות הדין של בית המשפט העליון בשני נושאים נפיצים במיוחד: חוקתיות שני חוקי יסוד - האחד, שביטל את עילת הסבירות (חוק יסוד השפיטה) והשני, שעוסק בסוגיית הנבצרות של ראש ממשלה (חוק יסוד הממשלה). לפני המלחמה אלו היו הנושאים שבעטיים הגענו אל סף מלחמת אחים.

רבים הביעו תמיהה על רצונו של ראש הממשלה לשנות את שמה של המלחמה בעודה מתנהלת. אבל כשבוחנים את תולדות השיקולים במקרים דומים במלחמות קודמות, מבינים בדיוק מה הוא מבקש להשיג. מ"שלום הגליל", דרך "ענבי זעם" ועד ל"חרבות ברזל": הצצה לפוליטיקה של שמות המלחמות