בבלימתה הכמעט מוחלטת של המתקפה האיראנית על ישראל הייתה הרבה סיעתא דשמיא אבל היא לא נס. היא הישג משמעותי שנבנה על יכולות טכנולוגיות פורצות דרך של ישראל וברית אסטרטגית אזורית בהובלת ארה"ב.

הציבור רוצה לקבל הזדמנות להחליף את ההנהגה. לובשי המדים יסייעו לו בכך שיסמנו לעונדי העניבות את הדרך שבה צריכים ללכת אישים רבי כוח והשפעה שכשלו.

בחירות הן 90 ימים של הורדת ידיים בין הישראלים, אך זהו מחיר שאין ברירה אלא לשלמו, אם אנחנו רוצים להכין את ישראל לבאות

הממשלה בוחרת להתעלם מרצונם הברור של שלושה רבעים מהציבור הישראלי שדורשים שוויון בנטל. את המחיר החברתי, הכלכלי והבטחוני כולנו נרגיש בקרוב

ההחלטה לקבוע יום זיכרון למאורעות השבת השחורה לפי התאריך העברי, ולא לפי הלועזי, מריחה כמו ניסיון עלוב לטשטש את עוצמת הטראומה ולברוח שוב מאחריות.

אחרי שהתחייב להמשיך לתת לחרדים להשתמט, סמוטריץ' וחבורתו מחוקקים חוק ג'ובים לרבנים. זוהי פגיעה בערכי הציונות הדתית לדורותיה.

בעולם מתוקן גולדפוס האזרח היה מתמנה למנהיג, וגולדפוס הקצין היה מתבקש להתפטר. בעולם שלנו אפשר רק לחלום על גולדפוס המנהיג, וכל שנותר לנו הוא לשמור על גולדפוס הקצין.

התנהלות נתניהו לאורך השנים מלמדת כי פעל ללא לאות לדחיית הכרעה, אך כעת תלותו בבן גביר מונעת ממנו גמישות מדינית, דווקא כשהלחץ הבינלאומי גובר

החרדים יודעים שיש מי שיישא בנטל במקומם, ונתניהו יודע שלכישלון ב-7 באוקטובר אבות רבים. זה מה שמאפשר בשני המקרים את זריקת האחריות על אחרים