המלחמה באיראן מטלטלת את הפוליטיקה האמריקאית ומעמיקה את הקרע בתוך המחנה הרפובליקני סביב ישראל. מה שהיה פעם קונצנזוס הופך למחלוקת עם השלכות ישירות על עתיד היחסים בין וושינגטון לירושלים

מי שקורא לסנקציות על ישראלים בשם "זכויות אדם" ומי שקורא לסנקציות על ישראלים בשם "משילות" או "מאבק ביועמ"שית", עושים בסופו של דבר את אותו המעשה: הם מחלישים את ישראל, פוגעים בדמוקרטיה שלה ומזמינים את העולם לנהל אותנו.

הציבור האמריקאי לא ממש הבין בהתחלה למה צריך לצאת למלחמה רחוקה מבית, בזמן שבו לא נראה היה שיש איום ישיר ומיידי על ארצות הברית. מה הביא לשינוי?

חיזבאללה אינו הארגון האימתני שהיה לפני שנתיים וחצי, אך הוא עדיין מסוגל לגרום נזק. לצד המאמץ הצבאי, יש לגבש אסטרטגיה להפיכתו למצורע בתוך לבנון.

ההנחה כי הנכונות האמריקאית לצאת למלחמה נגד איראן, התיאום המודיעיני חסר התקדים והתמיכה המדינית הרחבה היא "הנורמה החדשה" אינה רק שגויה, היא מסוכנת.

ניתוח של JPPI מראה כי בזמן שממשלת קטאר משתפת פעולה עם ארה"ב נגד איראן, רשת אל ג'זירה, הממומנת על ידה, מפנה ביקורת קשה כלפי טראמפ והממשל האמריקני.

לא די בביקור בסוללת טילים לצילום מבוים או לשגר איום ארוז מראש בגרפיקה לרשתות החברתיות. מנהיגות אמיתית דורשת אומץ מול הציבור ומענה על שאלות.

אחרי עשורים של היסוס, הברית האמריקנית־ישראלית מתייצבת בגלוי מול מוקד הרדיקליזם האזורי - ומאלצת את אירופה לעדכן את הדוקטרינה שלה.