שעת החירום הנוכחית מחייבת את ראשי המפלגות הציוניות להיכנס לממשלה לתקופה מוגבלת ומוסכמת - כדי ליצור תנאים טובים יותר בכל החזיתות • זה יגרור ויתורים מכל הצדדים וזניחת שיקולים פוליטיים, אך אין ספק שזה מה שהציבור הישראלי רוצה וצריך כעת

ככול שחולף הזמן ומתברר שההנהגה איננה מוכנה או יכולה להכריע, מתעצמת הדרישה ל"בחירות עכשיו". יותר מדי מונח על הכף.

המלחמה הנוכחית בחמאס לא תסיים את העימות ההיסטורי העקוב מדם בין הפלסטינים וישראל. לאחר שהמציאות טפחה על פנינו, מוטב שנתנער מאשליות ומסיסמאות ריקות מתוכן ונעניק קדימות לפדיון שבויים

כמי שמופקד על חיי חיילינו, זו חובתו העליונה של הרמטכ"ל להתעקש על הבהרת כל מה שאינו ברור בהוראה שהוא מצטווה לבצע.

בין יום השואה לימי הזיכרון והעצמאות, אחרי חודשים של מלחמה ולנוכח האנטישמיות הגוברת בעולם, ישראל והעם היהודי נמצאים במשבר קשה. ועדיין, מבט היסטורי מפוכח חושף: גם לאחר הכרסום בעוצמתנו, המצב טוב משהיה ברוב שנות ההיסטוריה היהודית.

שעות בודדות של לחימה בעצימות גבוהה, בלי שישראל נאלצה להרוג איש מאויביה, הבהירו כי אין אנו "עם לבדד ישכון", וגם אין תוחלת להתנהלות היהירה הנגזרת מקביעה שגויה זו, בבחינת "ובגויים לא יתחשב".

הצבא הוא מבנה היררכי, שבו ה"אמת" תלויה בדרגתו של המפקד ולא בדיון פתוח בין שווים. לובשי המדים מעדיפים הסברים פשוטים וברורים לתופעות, ובכך כושלים בפענוח התנהגות פוליטית

בבלימתה הכמעט מוחלטת של המתקפה האיראנית על ישראל הייתה הרבה סיעתא דשמיא אבל היא לא נס. היא הישג משמעותי שנבנה על יכולות טכנולוגיות פורצות דרך של ישראל וברית אסטרטגית אזורית בהובלת ארה"ב.

הציבור רוצה לקבל הזדמנות להחליף את ההנהגה. לובשי המדים יסייעו לו בכך שיסמנו לעונדי העניבות את הדרך שבה צריכים ללכת אישים רבי כוח והשפעה שכשלו.