המלצות עיקריות

• להתייחס לאנטישמיות העולמית כאל נושא בעל עדיפות בתחומי הביטחון הלאומי והעמיות – להטיל על יחידה בין-משרדית ייעודית, שתקשר בין משרדי התפוצות והחוץ, המועצה לביטחון לאומי, הסוכנות היהודית וגופי הביטחון הרלוונטיים, את האחריות להכנת הערכת סיכונים שנתית בנושא האנטישמיות בעולם.
• להשיק יוזמה לאומית בתחום הבינה המלאכותית והאנטישמיות להסדרת הטיות בידע דיגיטלי – פיתוח מדד שנתי בנושא האנטישמיות בבינה המלאכותית, שיכלול כרטיסי דירוג פומביים למודלי AI מרכזיים; ליצור מאגרי נתונים רב-לשוניים (עברית/אנגלית/ערבית) בנושאי היסטוריה יהודית, אנטישמיות, ציונות ומדינת ישראל; להקים מעבדת מומחים לתיקון מקורות מידע בעלי השפעה רחבה; להקים קבוצת עבודה משותפת עם חברות הטכנולוגיה המובילות ולפתח מסלול התמחות המקשר בין בטיחות בינה מלאכותית, לימודי יהדות, חקר האנטישמיות ומדיניות ציבורית.
• להקים תשתית מוכנות לעלייה רחבת היקף – לגבש תרחישי קליטה מעשיים של 150,000/50,000/10,000 עולים בתוך 24 חודשים ולתרגמם למיפוי מלאי הדיור, למדדי מוכנות של רשויות מקומיות, להשמה בתעסוקה, להכרה מואצת בהסמכות מקצועיות, להרחבת יכולת הוראת העברית, לשילוב במערכת החינוך ולתמיכה תרבותית.
• מוסדות חינוך וארגונים צריכים לפתח חומרי לימוד שיעודדו עיסוק מעמיק ומורכב בישראל תוך הדגשת הקשר בין ישראל לתפוצות. על נציגיה הדיפלומטיים של ישראל לחזק את הקשרים עם קהילות התפוצות ולהציג את נקודת המבט הישראלית באופן אפקטיבי יותר.
• להשקיע יותר בסיוע ליהודי התפוצות להבין את המציאות הישראלית, ולישראלים, להבין את החיים כמיעוט יהודי. יש לעשות זאת, בין היתר, באמצעות תוכניות כמו תגלית או שנת מכינה (year gap), ולימודים בחו"ל. משלחות של פדרציות יהודיות צריכות לשים דגש על יצירת קשרים ארוכי טווח באמצעות הרחבת חילופי משלחות דו-כיווניות, שיכללו תקופות ניכרות של מגורים ועבודה אלו בקהילות של אלו.
• למצוא דרכים נוספות "לעגן" את שיתוף הפעולה: למסד, לנרמל ולחזק את הקשרים בין מי למי? (למשל, באמצעות חקיקת ה-NDAA) כך שהתמיכה בישראל תהיה פחות תלויה בהצבעות על סיוע חוץ. על ישראל להימנע מתיוג המפלגה הדמוקרטית כ"אנטי-ישראלית", שכן הדבר מרחיק גורמים מתונים התומכים בישראל. אישים כהאקים ג'פריס זקוקים לחיזוק, לא ל"התעלמות דמגוגית וכתפיים קרות".
• יש להרחיב ולעדכן באופן סדיר ובמרווחי זמן קבועים את המחקר על אוכלוסיית הישראלים המתגוררים מחוץ לישראל, כך שיכלול היבטים חדשים של הדמוגרפיה של אוכלוסייה זו. אם רוצים לגבש מדיניות מושכלת כלפי ישראלים בחו"ל, יש לתעד אוכלוסייה זו באופן מקיף ומדויק.
• הגיע הזמן שהסוכנות היהודית וארגונים יהודיים נוספים יגבשו מדיניות המתחשבת בנוכחותם הנרחבת של ישראלים בקהילות היהודיות בתפוצות. במקומות מסוימים, בייחוד באירופה, הישראלים משנים את אופיין התרבותי של הקהילות ומחזקים אותן מבחינה דמוגרפית. עד כה התמקדה המדיניות הישראלית בתפוצות בעידוד העלייה לישראל. לצד מטרה זו יש לפתח נדבך נוסף: שמירה על זיקתם של הישראלים החיים בחו"ל לישראל ולתרבות הישראלית.
• על ישראל ועל האיחוד האירופי למסד דיאלוג אסטרטגי כן ופתוח יותר, המכיר בחילוקי הדעות ביניהם ואינו מטשטש אותם. רבים מהפערים בין הצדדים אינם זמניים ואינם נובעים מאירועים נקודתיים אלא משקפים הבדלים עמוקים יותר בערכים ובגישות לביטחון, לתפיסת המדינה ולסדר הבינלאומי. על ישראל ועל האיחוד האירופי לנצל את ההזדמנות להגדיר מחדש את מערכת היחסים ביניהם סביב סדר יום רחב יותר של אינטרסים משותפים. אף שחילוקי הדעות יימשכו, על השותפות להתמקד יותר ויותר בתחומים כגון יציבות אזורית, חדשנות טכנולוגית, ביטחון אנרגטי, מאבק בטרור, שיתוף פעולה כלכלי וחיזוק החוסן אל מול איומים משותפים.
• בתחום גיבוש המדיניות הגיעה העת שהסוכנות היהודית – זרוע מרכזית של מדינת ישראל, הפועלת בתפוצות – וארגונים יהודיים אחרים יפתחו מדיניות המביאה בחשבון את נוכחותם הניכרת של ישראלים בקהילות היהודיות ברחבי התפוצות. במקומות מסוימים, ובמיוחד באירופה, משנים הישראלים את פניהן התרבותיים של הקהילות הקיימות ומחזקים אותן מבחינה דמוגרפית. לגידול באוכלוסיות הישראליות השפעה גדולה במיוחד על מספר הילדים היהודים, בשל הפריון הגבוה באופן יחסי של הישראלים. עד כה התמקדה מדיניותה של ישראל בתפוצות בקידום העלייה לישראל. קו פעולה זה צפוי להישאר הקו החשוב גם בעתיד. אולם לצידו צריך להתפתח קו פעולה נוסף: שמירה על זיקתם של ישראלים החיים בחו"ל לישראל ולתרבות הישראלית. זמנים חדשים ותנאים חדשים מחייבים פתרונות חדשים.