למרות התיוג של הסנקציות כקשורות ל"אלימות מתנחלים" ברור לגמרי שזה כבר הרבה יותר מזה • למעשה הסנקציות הללו הפכו לערוץ לביטוי התסכול שלהם ממדיניות ממשלת ישראל

השבוע מלאו 20 שנה למותו של יאסר ערפאת. בזיכרון הלאומי הישראלי שמו נצרב לדיראון עולם כטרוריסט צמא דם. על רקע היכרותי עם האיש, רודפת אותי שאלה לכאורה תיאורטית: כיצד ההיסטוריה היתה זוכרת את ערפאת אם בשובו מטקס החתימה על הסכם אוסלו, ב–13 בספטמבר 1993, הוא היה נרצח על ידי בן דמותו הפלסטיני של יגאל עמיר?

הבחירות בארה"ב הוכיחו שדמוגרפיה אינה גזירת גורל. אם היספנים ושחורים יכולים לשנות את דעתם ואת הצבעתם – גם חרדים, מזרחים, דתיים ומסורתיים יכולים

בארה"ב קשה עם הבוחרים של טראמפ כשזה מגיע לסקרים. בוול סטריט ג'ורנל דיווחו כי סוקרים בילו את השנים מאז 2020 בניסיון למצוא דרכים לגרום לבוחרים שקשה להגיע אליהם להשתתף בסקרים. האם זה עזר? נדע בשבוע הבא

חודש אוקטובר מסתמן כאחד החודשים הקשים בשנת הלחימה האחרונה. אסון רודף אסון ועוד בשורות איוב מגיעות מעזה ולבנון. כשטובי הבנים שלנו נלחמים ונופלים, תלמידי הישיבות מבלים בחופשת "בין-הזמנים". גם כשיחזרו לישיבות, הם ימשיכו למות לכל היותר באוהלה של תורה.

מהו הסוד? כיצד מצליחה ישראל להתעלות על עצמה, בנסיבות קשות במיוחד, ולשמר את חיוניותה? האופי הישראלי הקיבוצי. הישראלים נשבעו כי שלישית ישראל לא תיפול. בנות ובני הדור הזה, במודע ובתת-מודע, אומרים לעצמם: "לא במשמרת שלנו"