פעם אפשר היה לחשוב שהרבנות מיותרת אבל לא מזיקה. השנים האחרונות, יחד עם הליך הבחירות הפוליטי עד עליבות, מעידים שהיא אבן נגף שמוציאה שם רע לתורה וליהדות בישראל.

הרגישות לפדיון השבויים דומיננטית במסורת שלנו, אך קשה להסיק מיצירות שנולדו בגלות כיצד אמורה מדינה יהודית ריבונית לנהוג כיום.

גם אם יש מקום לתיקון מערכת המשפט, שכלל אינה מושלמת, ברור לכל מי שמקדם מהלך כזה, שחידושה של "הרפורמה המשפטית" במצב הנוכחי יכול להיות הרה אסון לחברה הישראלית.

אופן קבלת ההחלטות לגבי מטרות המלחמה ודרך ניהולה מלמד כי האחראים הבכירים למחדל ה- 7 באוקטובר הוסיפו להיכשל גם אחרי האסון הכבד.

מפלגת ימין רדיקלי תומכת בישראל אך עוינת את היהודים המקומיים. תנועת שמאל פופוליסטית מאיימת הן על מעמדה הבינלאומי של ישראל והן על הקהילות היהודיות. למרבה הצער שתיהן התחזקו בבחירות.

קידום הרפורמה בזמן מלחמה יעורר מחדש את ריב האחים, ובכך יפגע בחוסן הלאומי, לשמחת אויבינו. יש לחדול מכך עד שיידומו התותחים.

חמאס כרעיון ימשיך להתקיים בעזה בכל תרחיש עתידי, אבל הוא הוכרע צבאית ויכולתו לאיים על ישראל נוטרלה לתקופה ארוכה. המאזן האסטרטגי השתנה לטובה, ועל כן יש לחתור לעסקת חטופים

ייתכן שנתניהו זיהה הזדמנות חד-פעמית להסיר את האיום האיראני. השיטה: הסלמת העימות הישיר מול טהראן באופן שיאלץ את ארה"ב להיכנס למלחמה עם משטר האייתולות

ישראל צריכה שרים עם יכולות תכנון וביצוע ולא צייצנים שרק מטיפים לאחרים מה צריך לעשות, כאילו התוצאות העגומות אינן באחריותם הישירה.