משרתי חובה 

סקר הוצאות והכנסות משק הבית (להלן: סקר הוצאות) וסקר כוח אדם הם מהסקרים השנתיים המרכזיים של הלמ”ס. כל אחד מהם כולל אלפי משיבים, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל. הסקרים משמשים, בין היתר, לחישוב האי־שיוויון והגידול בהכנסות משקי הבית, התפלגות תעסוקתית, משקולות למדד המחירים לצרכן, שיעורי אבטלה ותעסוקה וטיוב נתוני חשבונות לאומיים. ניתוח נתוני הסקרים מאפשר לקבל אומדן של ההתפלגות התעסוקתית, לדוגמה – מספר העובדים בענף הבנייה או ההייטק. עד לשנת 2011 לא נחשבו חיילי החובה לחלק מכוח העבודה האזרחי, ולכן לא נאספו עליהם נתונים בהקשרים של ענף תעסוקה, מקצוע וכו’ ולא היה אפשר לזהות אותם בנתונים.

בשנת 2012, בהמלצת ארגון העבודה הבינלאומי (ILO – The International Labour Organization), שונתה הגדרת כוח העבודה האזרחי כך שתכלול גם חיילי חובה (בפועל, השינוי החל להיראות בנתוני 2013). שינוי הגדרה זה לא שינה מהותית את שיעור האבטלה אך כן הגדיל מאוד את אומדני התעסוקה וההשתתפות בכוח העבודה, וכך נאספו בסקרים נתוני תעסוקה והכנסות גם על חיילי חובה. עם זאת, בנתונים הגולמיים אין מזהה ישיר של חיילי חובה או קבע: “כחלק מאימוץ הסיווג הבין־לאומי, נוסף בסיווג 2011 סדר מפורט לאנשי צבא. עם זאת יודגש כי הלמ”ס אינה מסמלת אנשי צבא” (למ”ס, 2015). בנוסף, הנתונים על גיל מקובצים כך שקשה להתמקד בגילי שירות החובה (21-18 לגברים, 20-18 לנשים). קושי נוסף נובע מכך שישנם מגויסים המתחילים שירות בגיל מאוחר יותר ממגוון סיבות, למשל ישיבות הסדר, מכינות קדם־צבאיות, שנת שירות או לימודים אקדמיים.

משום כך חיילי החובה אכן נסקרים אך הזיהוי שלהם כחיילים אינו זמין לחוקרים. במחקר זה פיתחנו שיטה המאפשרת לזהות בסבירות גבוהה את חיילי החובה בנתוני הסקרים החל ממועד השינוי בהגדרת כוח העבודה. כדי לזהות את החיילים השיטה משתמשת בהכנסה השעתית (בסקר הוצאות), בשעות העבודה (בסקר כוח אדם), בענף העבודה, בגיל ובמשלח היד (לפירוט נוסף על שיטת הזיהוי ראו בנספח). הודות לעושר הנתונים בסקרים ולשיטת הזיהוי שלנו התאפשר לנו לאמוד את גודל צבא החובה ואת מאפייני המשרתים בו. את הניתוחים במחקר זה ביצענו על בסיס סקרי הלמ”ס: סקרי הוצאות משק הבית לשנים 2022-2014 וסקרי כוח אדם לשנים 2023-2014 (ללא הרבעון האחרון של 2023, עקב המלחמה). סקרי הוצאות משק הבית מבוססים על 229,250 נסקרים, וסקרי כוח אדם על 284,245 נסקרים.¹ כל סקר הוא חתך רוחב שנתי המהווה מדגם מייצג של כלל אוכלוסיית ישראל (סקר הוצאות) או של האוכלוסייה בגילים 15 ומעלה (סקר כוח אדם).²

ראשית אמדנו את גודלו של צבא החובה, כלומר בדקנו מהו סך כל הפרטים שאנו מזהים בנתונים כמשרתי חובה.³

כפי שניתן לראות, האומדנים משני מקורות המידע דומים מאוד ברוב שנות הדגימה. גודל הצבא הנאמד יחסית יציב על פני זמן, והשונות בין שנים מסוימות (למשל, לפי סקר כוח אדם מ־2016 ל־2017) מקורה בעיקר בשונות הדגימה בין הסקרים ושנות הסקר ואין להסיק מכך על שינויים בהיקף צבא החובה. סך גודלו של צבא החובה עומד היום על בערך 150-140 אלף חיילים וחיילות. לשם השוואה, אומדן אחר לסך גודלו של צה”ל (חובה וקבע), בשנת 2021, היה 169.5 אלף חיילים וחיילות (The International Institute for Strategic Studies (IISS), 2022). מוקד המחקר המוצג כאן הוא בהתפלגות משרתי ומשרתות החובה (ולא גודל הצבא והשינויים שחלו בו), ולכן ברוב הניתוחים המוצגים להלן איחדנו את שני הסקרים ואת שנות הסקר כדי להגדיל את המדגם ואת הכוח הסטטיסטי של הניתוח שלנו.

כפי שכתבנו לעיל, הסקרים השונים אוספים מידע רב נוסף על כל נדגם. לכן מרגע שזיהינו פרט בסקר כמשרת חובה, אנו יכולים לחקור את מאפייני משרתי החובה עצמם. למשל, הנסקרים נשאלים על מינם ועל הלאום שלהם וכיצד הם מגדירים את עצמם מבחינה דתית. בתרשים 2 חישבנו את התפלגות חיילי וחיילות החובה לפי מין, לאום ורמת דתיות.⁴ לשם ההשוואה מוצגת גם ההתפלגות המגזרית של כלל בני ובנות הגילים 24-18 בישראל לפי אותו מקור.

תרשים 2 מראה כי באוכלוסייה הכללית (בקבוצת הגיל הרלוונטית) חלקם של הגברים החילונים מסך הגברים הוא 27%, בשעה ששיעורם בקרב כל סך הגברים בצבא החובה הוא כ־43%. חלקן של הנשים החילוניות באוכלוסייה הכללית הוא כ־27%, ואילו חלקן בצבא החובה הוא כ־52%. כלומר, חילונים וחילוניות מיוצגים ביתר בקרב חיילי וחיילות צבא החובה. בדומה, גם מסורתיים, מסורתיות ודתיים מיוצגים ביתר, אך לא דתיות, המיוצגות בחסר. שיעורם של הגברים החרדים בכלל הגברים בקבוצת הגיל הנחקרת באוכלוסייה הוא כ־12%, אך שיעורם בקרב חיילי צבא החובה הוא פחות מ־2%. נשים חרדיות, שהן כ־12% מהאוכלוסייה הכללית⁵, נעדרות כמעט לחלוטין מצבא החובה. לקבוצות האחרות ייצוג קטן מאוד בצבא החובה, ובולט במיוחד חלקם האפסי של גברים ונשים ערבים־מוסלמים.

דרך נוספת לנתח את התפלגות חיילי החובה היא באמצעות בדיקה של שיעור השירות מתוך כל מין ומגזר. כלומר, לא מהו שיעור חיילי החובה שהם יהודים חרדים, אלא איזה שיעור מכלל הגברים היהודים החרדים בגיל הרלוונטי מגויס לצבא החובה. בגלל קבוצת הגיל הרחבה (24-18) ומשך שירות החובה השונה בין המינים הנחנו, על מנת לחשב את השיעורים, כי הגילים מתפלגים באופן אחיד בתוך הקבוצה וכי משך השירות של נשים הוא, בקירוב, שנתיים ושל גברים שלוש⁶. עקב משך השירות השונה בין המינים ורוחב קבוצת הגיל אי־אפשר להשוות בניתוח זה את שיעורי הגיוס של גברים ונשים (להשוואה בין שיעורי השירות של המגדרים ראו הניתוחים בפרקים 2 ו־3). התוצאות מוצגות בתרשים 3.

בקרב הגברים היהודים, שיעור המשרתים בצבא החובה גבוה ועומד על בין 73% ל־78% עבור מי שמגדירים את עצמם חילונים, מסורתיים, דתיים או “אחר”. יוצאי דופן הם הגברים היהודים המגדירים את עצמם חרדים: רק כ־8% מתוכם משרתים בצבא החובה. במילים אחרות, הסיכוי של גבר יהודי לא־חרדי לשרת בצבא גבוה פי 10-9 מן הסיכוי של גבר יהודי חרדי.

בקרב הנשים היהודיות שיעור השירות גבוה גם הוא, אך עם מגמת ירידה ככל שעולה רמת הדתיות: חילוניות משרתות יותר ממסורתיות, המשרתות יותר מדתיות. שיעור הגיוס של חרדיות הוא למעשה 0%. המגמה השלילית בקרב נשים בפילוח לפי רמת דתיות מוסברת בכך שנשים המצהירות על אורח חיים דתי פטורות משירות צבאי לפי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986, סעיפים 39 ו־40 (להרחבה על שירות נשים בצה”ל ראו פרק 2 להלן). את האוכלוסייה הלא־יהודית חילקנו לפי לאום – ערבים ואחרים. “אחרים” הם, לדוגמה, צ’רקסים או לא־יהודים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר. בתוך כל לאום חילקנו לפי דת.

מצאנו כי בקרב גברים ערבים שיעור הגיוס הגבוה ביותר הוא, שלא במפתיע, זה של הדרוזים. יש גם שיעור קטן של ערבים־נוצרים משרתים ושיעור קטן אף יותר, בערך 1.5%, של ערבים־מוסלמים. אצל נשים ערביות משרתות כ־12% מהנוצריות וכ־1% מהדרוזיות. שיעור המוסלמיות המשרתות כמעט זהה לשיעור הנשים החרדיות. נציין כי ייתכן שהשיטה שלנו מזהה גם מתנדבות בשירות לאומי. אנו מרחיבים על כך בפרקים הבאים ובסיכום.

2.1% מהאוכלוסייה בגילים 24-18 מגדירים את עצמם בסעיף הלאום “אחר”, והם מחולקים לפי ההזדהות הדתית שלהם – 39% נוצרים והשאר “אחר” (כלומר, ללא שיוך דתי). שיעור הגיוס לצה”ל של גברים אחרים־נוצרים נמוך מזה של יהודים לא־חרדים אך גבוה בהרבה מזה של יהודים־חרדים ודומה לזה של דרוזים. שיעור הגיוס של אחרים ללא שיוך דתי (“אחר”) גבוה מזה של יהודים־חרדים, של דרוזים ושל נוצרים ועומד על כ־66%. נעיר כי אומדנים אלה רועשים סטטיסטית עקב קוטנה של אוכלוסייה זו, כפי שמוצג בתרשים 2 לעיל.

סקר הוצאות מאפשר לחשב את שיעור הגיוס לפי הרמה החברתית־כלכלית של משק הבית שבו מתגוררים החייל או החיילת⁷. כדי לחשב את עשירוני ההכנסה השתמשנו בנתוני סך ההכנסות ברמת משק הבית, בחלוקה לפי מספר הנפשות התקניות.⁸

בתרשים 4 ניתן לראות כי שיעור השירות בצבא עולה, גם אצל גברים וגם אצל נשים, עם ההכנסה. אצל הגברים, 16% משכבת הגיל הרלוונטית בעשירון התחתון משרתים בצבא, ובעשירון העליון השיעור מגיע עד לכמעט 80%. אצל הנשים המגמה חזקה אף יותר: שיעור השירות נע בין 12% בעשירון התחתון ומגיע ל־86% בעשירון התשיעי ול־82% בעשירון העליון. השונות הגדולה בין העשירונים הנמוכים לעשירונים הגבוהים, בשני המינים, מוסברת בעיקרה על ידי ייצוג יתר של המגזר הערבי והחרדי. במגזרים אלו שיעורי הגיוס נמוכים.

הסקרים מאפשרים לנתח שיעור שירות גם לפי מיקום גאוגרפי הנתון לפי מחוז מגורים. לחלופין, אפשר לנתח עבור עיר מגורים רק כאשר מדובר בערים גדולות שמתגוררים בהן מעל 100 אלף תושבים. מדגם הסקרים נועד להיות מייצג ברמת המחוז (ולא ברמת היישוב), ולפיכך המדגם בטווח הגילים הרלוונטי בערים הגדולות קטן. לצורך הניתוח של שיעור השירות ברמה הגאוגרפית ביצענו את הניתוח לפי מחוז מגורים.

תרשים 5 מראה כי אצל הגברים שיעור השירות הגבוה ביותר הוא במחוז מרכז, אחריו מחוז יהודה ושומרון, והנמוך ביותר הוא מחוז ירושלים. אצל הנשים שיעור השירות הגבוה ביותר גם הוא במחוז מרכז, אחריו מחוז תל אביב ולבסוף מחוז ירושלים. כמה מהמחוזות הם מעורבים מבחינת המגזרים. למשל, במחוז ירושלים מתגוררת אוכלוסייה ערבית וחרדית גדולה. וכך גם במחוז תל אביב: חרדית בבני ברק וערבית ביפו. אפשר לנצל את המדגם הגדול דיו ברמת המחוז על מנת לפלח את שיעור הגיוס ברמת המחוז לפי מגזר עיקרי – קרי ערבים, יהודים־חרדים ויהודים לא־חרדים (כלומר חילונים, מסורתיים, דתיים ואחרים).

שיעור הגיוס הכללי הנמוך של גברים בירושלים (תרשים 5) נובע משיעור הגיוס הנמוך במגזרים הערבי והחרדי וממשקלם היחסי הגדול באוכלוסייה. הדירוג בין המחוזות משתנה גם לפי המגזר. שיעור הגיוס הגבוה ביותר במגזר היהודי הלא־חרדי הוא במחוז צפון והנמוך ביותר במחוז תל אביב. אצל החרדים שיעור הגיוס הגבוה ביותר הוא במחוז מרכז והנמוך ביותר במחוז ירושלים⁹. אצל הנשים היהודיות הלא־חרדיות שיעור הגיוס הגבוה ביותר הוא במחוז צפון והנמוך ביותר במחוז ירושלים. שיעור הגיוס של חרדיות הוא אפסי בכל המחוזות, ולהערכתנו אין לייחס חשיבות כלשהי לדירוג בין המחוזות.

בפרק הבא אנו משתמשים במקור נתונים נוסף על מנת לנתח את מי ששירתו בעבר בצבא החובה.