דיון וסיכום

קודם שנסכם את הממצאים שלנו נציין את המגבלות האפשריות של הניתוח שעשינו.

אפשר ששיטת הזיהוי שלנו בפרק 1 תזהה גם לא־חיילים, לדוגמה מי שעושים שירות לאומי, שכנראה נכללים בענף O כהגדרתו: “מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון; ביטוח לאומי חובה” (למ”ס, 2015). זיהוי זה יכול שיסביר את שיעור השירות הגבוה יחסית של, למשל, ערבים־נוצרים.

בסקרי הוצאות וכוח אדם הנתונים זמינים רק ברמה מקובצת על גילים, וכך חיילים וחיילות נמצאים בהם בתוך קבוצת הגיל 24-18. עניין זה, בשילוב עם משך שירות החובה השונה בין גברים לנשים, יחד עם הנשירה תוך כדי השירות, יוצרים אי־ודאות בחישוב של שיעורי השירות ומקשים מאוד על היכולת להשוות בין שני המינים.

יתר על כן, למרות מאמצינו גם המדגם המאוחד אינו גדול דיו כדי לאמוד באופן מהימן את השירות של האוכלוסייה הלא־יהודית הלא־מוסלמית. איחוד הסקרים שביצענו מתגבר על כך באופן מוגבל בלבד, ואומדנים אלו רועשים יותר מהאומדנים בקבוצות האחרות.

נתוני הסקר החברתי על גיל ושנת עלייה לישראל אינם רציפים אלא מקובצים. בגלל קיבוץ זה לא ניתן לזקוף במדויק לנדגמי הסקר את שנת השירות, את מועד עלייתם לארץ וכדומה. ועוד: ערבים־מוסלמים או ערבים־נוצרים לא נשאלים על השירות הצבאי, ולכן אי־אפשר להפיק מהסקר אומדנים לשירותם הצבאי, אף שיש פרטים ממגזרים אלו שמשרתים בצבא, למשל בדואים (לא כולם) או ערבים־נוצרים (לא כולם), כפי שעולה מהניתוח שלנו של סקרי הוצאות וכוח אדם (בכפוף למגבלות שציינו). לבסוף, נתוני משרד החינוך על זרם המתגייסים אינם מדווחים על כלל מוסדות החינוך בשכבת הגיל, ותיתכן גם עמימות במגזר שאליו משתייך בית ספר מסוים.

על כמה ממגבלות אלו אפשר להתגבר. למשל, התגברות על המגבלה שנובעת מנתונים מקובצים על ידי שימוש בנתונים מפורטים יותר בסביבת המחקר הסגורה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. במחקר זה התמקדנו בנתונים הזמינים פומבית. להערכתנו, לא יהיה שינוי מהותי בין התוצאות שלנו לתוצאות שיתקבלו על בסיס נתונים מפורטים יותר.

לסיכום, במחקר המוצג כאן אמדנו את שיעורי הגיוס והשירות לצבא החובה וכן את שיעורי השירות בצבא בעבר. עשינו זאת הן בעקיפין, באמצעות שיטה ייחודית שפיתחנו, והן במישרין, באמצעות נתונים הזמינים פומבית במקורות שונים.

הממצאים המוצגים בפרק 1 מראים כי האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית היא חלקו הארי של צבא החובה בקרב גברים (כ־93%). הקבוצות היהודיות החילוניות והמסורתיות הן רוב צבא החובה בקרב הנשים (כ־85%). שיעורי הגיוס שאמדנו מעידים על גיוס נרחב בקבוצות אלו ועל גיוס חלקי, מועט או אפסי בקרב חרדים וחרדיות, ערבים מוסלמים ומוסלמיות, ערבים נוצרים ונוצריות ונשים דרוזיות. ניתחנו גם את שיעורי השירות לפי רמת הכנסה, לפי מחוז מגורים ובמשולב לפי מחוז מגורים ומגזר.

בפרק 2 אמדנו באמצעות נתוני הסקר החברתי את שיעורי השירות בצה”ל. ממצאינו מראים כי גברים חילונים, מסורתיים ודתיים שירתו בצבא מאז ומתמיד בשיעורים גבוהים מאוד. גברים חרדים שירתו בשיעור גבוה יותר בעבר, ושיעור זה צלל בחלוף השנים. גברים דרוזים אף הם שירתו ומשרתים בשיעורים גבוהים, אם כי נמוכים יותר מאלו של היהודים הלא־חרדים. מקצת משיעור השירות הגבוה של גברים חרדים בעבר נובע מן התופעה של חרדים שכנראה לא היו חרדים בעת שירותם הצבאי וחזרו בתשובה לאחר שירותם הצבאי. בקרב הנשים שיעור השירות בעבר היה נמוך גם אצל חילוניות ומסורתיות, והוא עלה במרוצת השנים עד לרמה הגבוהה הנוכחית. אצל הנשים הדתיות שיעור השירות עלה עד אמצע שנות ה־70 אך נותר נמוך בהרבה מזה של המסורתיות והחילוניות.

בפרק 3 חישבנו את שיעורי הגיוס באמצעות נתוני משרד החינוך בשנות הלימודים תשע”ד-תש”ף (2019/20-2013/14). הניתוח הראה כי בקרב גברים מהמגזר היהודי, בוגרי החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי מתגייסים בשיעורים גבוהים, ובוגרי החינוך החרדי בשיעורים נמוכים עד נמוכים מאוד. בקרב הנשים, שיעור הגיוס של בוגרות הממלכתי גבוהים כשל הגברים, בעוד שיעור הגיוס של בוגרות הממלכתי־דתי נמוך ושיעור הגיוס של הבוגרות החרדיות אפסי.

התמקדנו במחקרנו בסוגיית הגיוס, אך סוגיה חשובה נוספת היא משך השירות והנשירה או ההשלמה של שירות מלא. בנושא זה האומדנים משיטת הזיהוי שלנו (פרק 1) מתואמים עם משך השירות, ומכאן שיש סיכוי נמוך יותר שנאתר את מי שהתגייסו ואז נשרו כחיילים או חיילות. לעומת זאת, הניתוחים בפרקים 2 ו־3 הם “בינריים”, ולכן גם מי ששירתו שירות קצר מאוד, בין שנשרו במהלכו ובין ששירתו שירות מקוצר של שלב ב’, כנראה ישיבו בסקר כי הם שירתו בצה”ל (סקר חברתי) ובית הספר שלהם ידווח כי הם התגייסו לצבא (נתוני משרד החינוך).

למחקר המוצג כאן שתי תרומות עיקריות: האחת, מוצגת כאן שיטה חדשה לזיהוי חיילים וחיילות בשני סקרים מרכזיים של הלמ”ס. זיהוי זה מאפשר לנצל את עושר הסקרים כדי לאפיין את החיילים והחיילות ומשקי הבית שלהם בדרך שלא התאפשרה בעבר ובכך ליצור תשתית למחקרים רבים נוספים בהמשך. דוגמאות: שינויים על פני זמן בהרכב של צבא החובה, השוואה בין־מגזרית־תוך־דתית (למשל בין ערבים־נוצרים לנוצרים שאינם ערבים), שינויים בגיוס נשים לאורך זמן והסיבות לכך, הערכת תרחישים שונים של גיוס לפי הנתונים הנוכחיים או השפעת ההֶסדר “תורתו אומנותו” על גיוס גברים חרדים מבית.

והתרומה השנייה, ניתוח הגיוס והתפלגותו משלל מקורות מתכנס לכדי תמונה דומה מאוד. הממצאים הללו סותרים לעיתים תחושות לא מבוססות בשיח הציבורי בנושא הגיוס והשירות בצבא. שיח זה סבל עד כה ממחסור בנתונים ובשיח עובדתי. אנו מקווים שמחקרנו זה ישפר תקלה זו.