משרתים בעבר 

מקור מידע נוסף המאפשר ניתוח של גיוס לצבא הוא הסקר החברתי של הלמ”ס. הסקר החברתי הוא “סקר שנתי שוטף […] מטרת הסקר לספק מידע עדכני על רווחת האוכלוסייה הקבועה בישראל ועל תנאי חייה” (למ”ס, 2023-2005). הסקר מורכב מ”שאלון גרעין” הכולל שאלות קבועות ומ”שאלון נושא מתחלף” אשר משתנה בין השנים וכולל נושאים שונים כמו “הערכת הדמוקרטיה בישראל” ו”בריאות ואורח חיים”. נדגמי הסקר הם בני 20 ומעלה והם מהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל המבוגרת. גודל המדגם נע בין 6,501 ל־7,575 משיבים ומשיבות בשנה, ואם כך הסקר קטן בהרבה מסקרי הוצאות וכוח אדם. עם זאת, מגוון השאלות בו גדול וכולל נושאים רבים שניתן לקבל עליהם מידע סטטיסטי מהימן רק מסקרים, ומכאן חשיבותו. לענייננו השתמשנו בשאלות על דת ועל רמת דתיות.¹⁰ השאלה על רמת הדתיות נשאלה מאז שנת 2002, לעומת סקר הוצאות וכוח אדם – ששאל על כך רק החל משנת 2014. השתמשנו גם בשאלה הישירה “האם שירתּ בצה”ל?”, שנשאלה החל משנת 2005, על מנת לבחון את ה”עבר” הצבאי של אוכלוסיית ישראל המבוגרת. חיברנו את כלל הסקרים של השנים 2023-2005 (סך הכול 19 סקרים) כדי להגדיל את המדגם כך שיכלול 124,269 משיבים (הגבלנו את הניתוח לגילים 74-20, וב־2023 למי שהשיבו לפני התאריך 7 באוקטובר 2023). מטרתנו הייתה לבחון מגמות ארוכות טווח בהקשר של השירות הצבאי (כפי שנפרט בהמשך).

בתרשים 7 שלהלן מוצג שיעור המשיבים שדיווחו כי שירתו בצה”ל. ההבדל בין ניתוח זה לניתוח בפרק הקודם הוא שכאן איננו מנתחים שירות בזמן הסקר (כלומר, מי שבזמן הסקר “לובש מדים”) אלא שירות בכל נקודת זמן עד הסקר (כלומר, מי שאי פעם “לבש מדים”). בנוסף, בניתוח הנוכחי אין עמימות בעניין גודל המכנה הנכון, ולכן ניתן להשוות גם בין גברים לנשים. את הניתוח אנו מציגים לפי מין, רמת דתיות בקרב האוכלוסייה היהודית (חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים) וכן בקרב דרוזים ונוצרים ובני דתות אחרות מהלאום “אחר”.¹¹ ערבים מוסלמים ונוצרים לא נשאלו שאלה זו, ולכן לא ניתן להפיק עבורם אומדן של השירות הצבאי. בניתוח העיקרי התמקדנו במי שהשיבו לסקר בגילים 25 ומעלה, ילידי ישראל או מי שעלו לארץ עד גיל 25. הסיבה להחלטה זו הייתה שחלק מהנסקרים עד גיל 25 טרם התגייסו רשמית אך היו בתהליך גיוס בזמן עריכת הסקר, למשל בני ישיבות הסדר שהיו בדחיית שירות וקיבלו דמי קיום מינימליים, וכן כי מי שעלו לארץ אחרי גיל 25 שלא שירתו בצה”ל כי לא היו חייבים בגיוס. לניתוחים ללא הגבלות אלו ראו בנספח.

תרשים 7 מראה כי בערך 90% מהגברים היהודים הלא־חרדים המבוגרים שירתו בצבא. שיעור השירות דומה מאוד בין חילונים, מסורתיים ודתיים. בקרב הקבוצות האחרות, שיעור השירות עומד על שליש מהגברים היהודים החרדים ועל יותר משני שלישים מהדרוזים. שיעור הנשים היהודיות שדיווחו על שירות בצבא נמוך מזה של הגברים, והוא פוחת ככל שהאישה דתייה יותר: מ־75% מקרב הנשים החילוניות עד לכחמישית מהנשים הדתיות ו־8% מהחרדיות. שיעור השירות בקרב הנשים הדרוזיות הוא למעשה 0%.¹²

מי שלא שירתו בצה”ל נשאלים בסקר החברתי על שירות לאומי. מהניתוח עולה ששיעור השירות הלאומי בקרב נשים דתיות הוא גדול ועומד על כ־40%. בשאר הקבוצות השיעור קטן בהרבה ואינו עולה על 9%. הנספח מציג תרשימים בנושא שירות לאומי, סך הכול ולאורך זמן.

אומדנים אלו דומים מאוד לאומדנים המתקבלים מניתוח הנתונים הגולמיים שערכנו לסקר Israel’s Religiously Divided Society של מכון המחקר הבינלאומי Pew, אשר סקר בין סוף שנת 2014 לאמצע שנת 2015 5,567 ישראלים וישראליות בגירים (בגילים 18+) בנושא דתם, רמת הדתיות שלהם (עבור יהודים) ועמדותיהם במגוון נושאים (Pew Research Center, 2016). יהודים ודרוזים נשאלו גם “האם אתה משרת כיום או שירתּ בעבר בצבא?”. כיוון שרוב המשיבים היו לאחר גיל גיוס חובה, איחדנו את התשובות של “משרת כיום” עם תשובות “משרת בעבר” כדי שנוכל לחשב את שיעור השירות בצה”ל לפי מין ומגזר. לפי אומדנים אלה, שיעור השירות של גברים יהודים לא־חרדים נע בין 76% (דתיים) ל־85% (חילונים), 60% אצל הדרוזים ו־22% אצל החרדים. שיעור השירות בקרב נשים יהודיות לא־חרדיות נע בין 49% (דתיות) ל־66% (חילוניות) ו־7% מהחרדיות. שום אישה דרוזית לא דיווחה על שירות בצה”ל בעבר או בהווה.

ברוב הקבוצות האומדנים מהסקר החברתי דומים לאומדנים שלנו מסקרי הוצאות וכוח אדם באופן שמחזק את מידת הוודאות בכך ששיטת הזיהוי שלנו אכן מזהה חיילים וחיילות בנתוני סקרי החתך. עם זאת, ישנו פער בולט בקרב האוכלוסייה החרדית. שיעור השירות בעבר של חרדים בסקר החברתי (גברים ונשים) גבוה בהרבה מזה שאמדנו בסקרי הוצאות וכוח אדם של הלמ”ס, אם כי הוא עדיין הנמוך ביותר בקרב האוכלוסייה היהודית. הבדל זה, בין משרתי החובה בשנים 2023-2014 לבין העבר הצבאי של האוכלוסייה החרדית המבוגרת, נובע משני גורמים עיקריים: האחד, מגמה שלילית בשיעור הגיוס לאורך זמן בקרב חרדים ככלל; והשני, שיעורי גיוס גבוהים יותר בקרב מי שבעבר לא היו חרדים אך הגדירו את עצמם חרדים בעת הסקרים (“חוזרים בתשובה”). חלק נוסף במגמה, אם כי להערכתנו שולי, יכול להיות מוסבר על ידי שיעור גבוה יותר מקרב החרדים המתגייסים בגיל מאוחר יותר (דחיית שירות, שלב ב’ וכדומה).

תרשים 8 מראה כיצד ניצלנו את המדגם המאוחד שלנו כדי לחשב לכל פרט בסקר את טווח השנים שבהן הוא היה אמור לשרת. לשם כך הנחנו כי גילו של כל נדגם הוא אמצע טווח קבוצת הגיל המדוּוח בסקר שלו. כלומר, אם פרט הוא בקבוצת הגיל 34-30, ייחסנו לו את הגיל הממוצע 32.5, ואז שנת השירות הרלוונטית עבורו היא כאשר הוא היה בן 19.5. שילוב מידע זה יחד עם שנות הסקר המאוחד (2023-2005) אפשרו לנו לאמוד סדרה עיתית של שיעור השירות לכל קבוצה החל מאמצע שנות ה־50 של המאה ה־20 ועד לשנת 2014.¹³

תרשים 8 מראה כי אצל הגברים שיעור השירות של יהודים חילונים, מסורתיים ודתיים הוא גבוה ויציב – בין 90% ל־95%, עם שונות קטנה (בעיקר אצל הדתיים) החל משנות ה־90. שיעור השירות בקרב הגברים הדרוזים נע סביב ה־70%.

בקרב הנשים שיעור השירות אצל חילוניות ומסורתיות היה בעבר נמוך בהרבה ועלה בחדות בחלוף הזמן עד שהוא כמעט השתווה לשיעור השירות אצל הגברים. למגמה זו כמה סיבות אפשריות: החוק פוטר משירות ביטחון נשים בהיריון ונשים נשואות או אימהות או המצהירות על אורח חיים דתי.¹⁴ בעבר היה שיעור הנישואין של נשים יהודיות עד גיל 19 גבוה בהרבה מהיום וכך גם שיעור היולדות בטווח גילים זה (למ”ס, תשי”ז [1957], 1976, 2024). בנוסף, גם מבחינת הצהרת דת, רמת האכיפה של ההצהרה על קיום אורח דתי הייתה בעבר מקילה בהרבה, ולכן לא רק דתיות הצהירו על קיום אורח חיים דתי (נבו ושור, 2002). אפשרות נוספת היא שבעבר צה”ל נטה יותר לוותר על השירות של נשים בגלל מיעוט תפקידים בצבא שהיו פתוחים לנשים אז (שפרן גיטלמן, 2020)¹⁵. שיעור השירות של נשים דתיות עלה בין שנות ה־50 לשנות ה־90, ומאז ירד.

אצל החרדים המגמה שונה לגמרי: בעבר היה שיעור השירות הצבאי של גברים חרדים גבוה בהרבה, והוא נותר ברמה יחסית גבוהה של מעל 60% עד אמצע שנות ה־70, אז החלה ירידה תלולה. אצל הנשים החרדיות חלה עלייה מתונה בשיעור השירות עד אמצע שנות ה־90, ואז ירידה. על מנת להבין לעומק מגמות אלו ניצלנו את העובדה שבסקרים החברתיים בשנים 2012-2007 ובשנים 2023-2017 נשאלו הנסקרים גם על רמת הדתיות בבית שגדלו בו כאשר היו בני 15. וכך יכולנו לעשות הבחנה, בתוך הקבוצה של מי שהגדירו את עצמם חרדים, בין מי שגדלו בבית חרדי למי שגדלו בבית לא־חרדי. דויטש ושנפלד (2024) השתמשו בסקר החברתי בשיטת ניתוח דומה והגיעו למסקנה שבין 50% ל־60% ממי שצה”ל מגדיר “מגויסיים חרדים” הם מי שגדלו בבית חרדי אך כבר אינם חרדים (אפשר שהם חילונים, מסורתיים או דתיים). לדיון נוסף בסוגיית הכניסה למגזר החרדי והיציאה ממנו לאורך זמן וקבוצות הגיל ראו רגב וגורדון (2020).

תרשים 9 מציג את שיעור השירות בצה”ל של חרדים לפי רמת דתיות כאשר היו בגיל 15.¹⁶

אחוז מתוך כ־34%) מהחרדים המבוגרים היום ששירתו בצבא בעבר גדלו בבית לא־חרדי.¹⁷ ממצא נוסף הוא שגם חרדים מבית התגייסו בעבר בשיעור גבוה בהרבה מהיום (מכמעט 50% לפחות מ־10%). אצל הנשים החרדיות שיעור הגיוס של מי שגדלו בבית חרדי היה ונותר אפסי. כמו כן נראה כי כמעט כל החרדיות ששירתו בעבר בצבא היו לא־חרדיות כאשר הן היו בגיל השירות.