ספריית פרסומים

מדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דמוקרטית ויהודית: לקראת מתווה חדש של הקיום היהודי בישראל

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. מבחינה גנאלוגית, מדינת ישראל נוסדה בידי העם היהודי; היא אינה תאוקרטיה, שבה שולט האל, ואף אינה מדינת הלכה. גם לוּ היו רוב האזרחים אנשים דתיים המעוניינים בשלטון התורה, עדיין מדינת ישראל תיוותר חילונית.

קליטת עלייה וקוץ בה

האסון של העם היהודי הוא שהן הממסד והן מערך שירותי הדת לא הצליחו עד היום לקלוט את העולים מחבר העמים לתוך היהדות ולפתוח בשבילנו את הדלת כדי לגשר על שבעים שנה של משטר טוטליטרי שביקש למחוק את יהודיותנו.

להיות עם חופשי בארצנו…

מה בין החזון הלאומי־תרבותי של אבות הציונות ומנהיגיה לבין מציאות ימינו אלה? דומה שמותר לקבוע, בזהירות הראויה, שהדמיון הזה הולך וקטן.

מהי ישראל בשבילי?

המדינה היהודית חייבת להישאר דמוקרטית ופלורליסטית. הֱיות יהודית אבל לא־דמוקרטית זו סתירה פנימית. שום דבר לא ייחשב בגידה בערכים היהודיים יותר מכניעה וּוויתור של ישראל על זהותה הדמוקרטית

דברים שרואים משם: מה גיליתי כשיצאנו לשנה בארצות הברית?

אנחנו יכולים להתלונן על מערכת החינוך הישראלית, ויש בהחלט מה לשפר בה, אבל בואו נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו כל יהודי ויהודייה בארצות הברית היו מקבלים את הידע היהודי־ישראלי שמקבלים התלמידות והתלמידים במערכת החינוך הישראלית. העולם היהודי כולו היה במקום אחר.

החוט המשולש: על התרבות העברית כזהות מחברת

המשמעות התרבותית ליהודיותה של המדינה מאחדת, ולא מפרידה, בין קהילות יהודים בתוך הארץ וברחבי העולם, מאפשרת קשר אמיתי לאלו ולאלו למקום ומזמינה מחויבות ומעורבות של כלל הקהילות בחיי המדינה. גם למיעוטים מאפשרת הגדרה זהותית כזאת מקום לממש את זהותם ולחיות כאזרחים שווי זכויות.

ישראל כהשראה

הדרך שעשתה ישראל עד למדינה היהודית האיתנה שהיא היום לא הייתה צפויה, ומכמה בחינות מכריעות – בלי הידידות והתמיכה של ארצות הברית זה לא היה קורה כלל. אבל את נשמתה של ארצות הברית ואת רוחה היא חייבת במידה רבה לשורשים התנ"כיים של העם היהודי.

וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: נקודת מבט רוחנית נשית

 יש משהו מיוחד בארץ ישראל; חוט בלתי נראה המחבר כל יהודי למולדת. כתלמידה בבית ספר, כאשת מקצוע, כרעיה, כאם וכסבתא – הבית שלי תמיד שׁם בשבילי כל אימת שאני זקוקה לו.

להרגיש בבית בישראל יהודית ודמוקרטית

התקווה ליצור זהות כלל־ישראלית מוסכמת, שתיחקק בסלע חוקתי ותשמר את דיוקנה של המדינה לאורך זמן, נראית היום תקוות שווא. יתרה מזו, משמעותה האפשרית של הגשמת תקווה זו היא הענקת מעמד של בכורה בוויכוח הישראלי לתפיסה אחת על פני אחרת, ומשום כך הדרת ישראלים רבים. את הפתרון יש לחפש בכיוון אחר