ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, מתיו גרסון, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יוסי חן, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר,
גתית פז-לוי, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
ההחלטה שהתקבלה במכון למדיניות העם היהודי לפני 14 שנה, לפרסם הערכה שנתית על מצב העם היהודי היתה חדשנית. אף שהיקפם של הדו"חות השנתיים השתנה והמדדים להערכת מגמות בסיסיות התפתחו במרוצת הזמן, ההערכה השנתית סיפקה מראשיתה אמת-מידה טובה לשפוט כיצד השפיעה השנה החולפת על ישראל ועל יהדות התפוצות. לפחות בתחילה, לא היתה ציפייה לשינויים דרמטיים משנה לשנה – אם כי נתוני המדידה ששימשו לקביעת ההערכות (מצבים גיאופוליטיים, דמוגרפיה, זהות, יחסים בין-קהילתיים ומשאבים) יצרו אפשרות לזיהוי שינויים או תמורות כאלה, במידה שהתרחשו.
יצוין, כי ללא ספק השנה האחרונה בולטת כשנה של התפתחויות מפתיעות. ההתנגדות לגלובליזציה היתה גורם חשוב בהצבעה בעד ה"ברקסיט" ובעד דונלד טראמפ. מציאותה של הגלובליזציה – אותה דוחפות קדימה טכנולוגיות הממשיכות להאיץ את קצב השינויים, לייצר ולנצל "Big Data", ליצור שרשרות אספקה חדשות, ו"לכווץ" את כדור הארץ – איננה ניתנת להכחשה או לביטול. אולם ההתפרקויות החברתיות והכלכליות שנוצרו עקב הגלובליזציה לא נלקחו בחשבון במידה מספקת, במיוחד בדמוקרטיות המערביות. שלא במפתיע, התוצאה מכך היתה אי-אמון כלפי אליטות, וההתייחסות הפופוליסטית אליהן בהשפעת הגלובליזציה היתה השלילית ביותר.
באופן מסורתי, לעליית הפופוליזם והתופעה המצטרפת אליו בדרך-כלל – שנאת זרים, מתלווה גידול באנטישמיות. המכון למדיניות העם היהודי ערך לאחרונה כנס סיעור מוחות לדיון במצב הבינלאומי הנוכחי, התנודות החברתיות, הכלכליות והאידיאולוגיות במערב. במהלך הדיונים, הושם דגש על סימנים המצביעים על גידול באנטישמיות, והועלתה השאלה כיצד תוכלנה ישראל ויהדות התפוצות להתמודד עם אפשרות של סכנות חדשות ולנצל הזדמנויות פוטנציאליות. שישה תחומים עיקריים המציבים דילמות ואתגרים בפני מקבלי החלטות בישראל ובקהילות התפוצות זוהו במהלך דיוני הכנס והם נכללים בהערכה השנתית הנוכחית. גורם בולט הוא האיום שתחתיו מצוי הסדר הבינלאומי הליברלי, עובדה שמעוררת שאלות כגון האם תמשיך ארה"ב למלא את התפקיד שמילאה עד כה בשימורו של סדר זה, הצורך לקחת בחשבון את עלייתן של מעצמות לא מערביות, החשיבות הנודעת לגיבוש מדיניות כלפי עליית מפלגות ימין קיצוני באירופה, ומיצובן של ישראל וקהילות התפוצות לנוכח הקיטוב הגובר בחברות המערביות. ההמלצות הכלולות בהערכה השנתית הנוכחית משקפות שיקולים אלה. לדוגמה, ניתן לזהות בממשל טראמפ בין היתר תומכים בכך שארה"ב תמשיך למלא את תפקידה הבינלאומי כמעצמה מובילה וגם כאלה הנוטים לתמוך בנסיגה של ארה"ב ממחויבויותיה. מובן שכוח ההרתעה של ישראל חזק הרבה יותר בעולם שבו אמריקה נותרת רבת-עוצמה ומוכנה לעמוד בפני תוקפנות. מכאן נובעת אחת ההמלצות בהערכה, המציעה כי ישראל תעודד את אותם קולות בממשל "הקוראים לארה"ב למלא מחדש את מקומה הראוי כמנהיגת העולם החופשי". בדומה לכך, לאור הקיטוב הפוליטי החריף המתגלה כיום בארה"ב, קוראת המלצה אחרת לשמר בדבקות את גישתה הדו-מפלגתית של ישראל, על מנת להבטיח שישראל לא תהפוך לאינטרס רפובליקני או דמוקרטי, אלא תישאר אינטרס אמריקני. לשם כך מציעה ההערכה כי ישראל "תפריד בין פיתוח מערכת של יחסי עבודה טובים עם ממשל טראמפ לבין הקרנת תדמית של הזדהות אידיאולוגית איתו".
המלצות אחרות מתייחסות להתפתחויות שונות בישראל ובארה"ב. בהתחשב בקצב התמורות המדעיות בעולם של היום – ובעוצמה "הקשה" ו"הרכה" גם יחד שצוברת ישראל בזכות דימויה כ"אומת הסטארט-אפ" – חיוני כי ישראל תמשיך לפתח את המשאבים האנושיים המאפשרים לה להתמיד בפיתוח טכנולוגיות חדשניות היוצרות יתרון של ממש. לשם כך חיוני כי מדינת ישראל תבצע החלטות ממשלתיות שהתקבלו והמחייבות את כל בתי-הספר לכלול בתוכניות הלימודים שלהם רמה גבוהה של הוראת לימודי ליבה.
באשר לארה"ב, ההערכה מציינת כי הפרופיל הדמוגרפי של הקהילה היהודית עובר שינוי לאור "משקלה הגדל והולך של הקהילה החרדית". לאור זאת ממליצה ההערכה כי ממשלת ישראל "תעודד את הנהגתה של קהילה זו ובעיקר את המנהיגות הרבנית להגביר את מעורבותה בארגונים היהודיים המרכזיים וכי ארגונים אלה מצידם יחתרו להגדיל את שיתופם של החרדים בחיי הקהילה היהודית הכללית בארה"ב ובהנהגתה".
בהקשר זה, הגברת מעורבותה ושיתופה של הקהילה החרדית בחיים הקהילתיים היהודיים הכלליים בצפון אמריקה, עשויה להשפיע על אחד המדדים המרכזיים שאליו מתייחסת ההערכה השנתית. לא הזזנו השנה את המחוון שמתייחס לקשרים בין-קהילתיים משום שלא הבחנו בשינוי משמעותי לעומת שנים עברו. ואולם, להתפתחות הדמוגרפית שמשקפת את הגידול באוכלוסייה החרדית בצפון אמריקה יש השלכות פוטנציאליות משמעותיות על התלכדותה של הקהילה היהודית בארה"ב, על היחסים בין הארגונים היהודיים והקהילה היהודית הרחבה יותר, ועל מערכת היחסים שבין הקהילה היהודית הגדולה בתפוצות לבין מדינת ישראל.
אמנם לפי סקר מכון "פיו" משנת 2013, רק כ 10% מיהודי ארה"ב מזדהים כאורתודוכסים, אך שיעורם נמצא במגמת עלייה מתמדת. הקהילה האורתודוכסית בארה"ב גדלה בגלל שיעורי ילודה גבוהים יותר ובגלל כוח המשיכה של מסורת בעולם מבולבל ומוטרד. האורתודוכסים משפיעים יותר, בולטים יותר בעסקים, בקהילה המשפטית ובקהילה הפוליטית. זה בולט במיוחד באזור ניו יורק רבתי, ואולם בולטת העובדה כי היום, יותר מן העבר, מפגינים האורתודוכסים גאווה באורח החיים שלהם, בערכיהם ובמסורת היהודית.
כפי שמציינת ההערכה השנתית, מודל זה שונה בתכלית מן המודל היהודי הליברלי, שאפיין בעבר את רוב הקהילה היהודית, שבו ההשתלבות היהודית בחברה האמריקנית גדלה והלכה, אך הזהות היהודית נשמרה בעיקר במישור הפרטי.
מן הבחינות הפוליטית, התרבותית והחברתית, הקהילה האורתודוכסית שמרנית יותר מאשר רוב יהודי צפון אמריקה. תופעה זו עודדה הזדהות ושיתופי-פעולה פוליטיים ותרבותיים עם נוצרים אוונגליסטים ועם חלק מהקתולים בנושאים פנימיים שנויים במחלוקת, כגון הפלות, נישואין בין בני אותו מין וזכויות להט"בים. הזדהות זו נגעה גם בנושאי מדיניות חוץ, החל בהתייחסות לאיום האיראני וכלה בתמיכה בישראל, לרבות במדיניות ההתנחלות שלה.
ברמה הקהילתית יש לכך יתרונות רבים, ואילו רצתה בכך הקהילה האורתודוכסית, היא הייתה יכולה לסייע בהובלת הקהילה היהודית הרחבה לקשר חזק יותר עם הדת והמסורת היהודית, ועם מדינת ישראל. הגידול המספרי והתגברות ההשפעה של האורתודוכסים מציבים אתגר בפני הפדרציות היהודיות ומוסדות אחרים, בעיקר משום שרוב היהודים האורתודוכסים נשארים במסגרת הקהילתית והמוסדית שלהם, אינם נוטים לקבל על עצמם עמדות מנהיגות בקהילה היהודית המאורגנת ובדרך כלל אינם ממהרים לתמוך כלכלית בארגונים יהודיים קיימים. מוסדות אלה כבר סובלים מכך שיהודים חילוניים, במיוחד צעירים, אינם מזדהים עם האירגונים הוותיקים.
לדילמות הבולטות במיוחד ברמה הפוליטית, יש השלכות על אחדות הקהילה היהודית-אמריקנית, ועל ישראל. בארבע הבחירות האחרונות לנשיאות, המצביעים האורתודוכסים העדיפו מועמדים רפובליקנים, בניגוד ליהודים לא-אורתודוכסים אשר בדרך כלל תמכו במועמדים דמוקרטיים וליברלים. תופעה זו באה לידי ביטוי בולט במערכת הבחירות של 2016, כאשר שיעור ההצבעה בעד הילרי קלינטון בקרב לא-אורתודוכסים היה למעלה מ-70%, בעוד שקרוב ל-40% מן האורתודוכסים הצביעו בעד דונלד טראמפ. ראוי לציין כי במספר שכונות אורתודוכסיות קיבל טראמפ למעלה מ-50% מן הקולות, ובחלק מן השכונות החרדיות אף יותר מ-90%.
נוכחותה של הקהילה האורתודוכסית בולטת במיוחד במימשל טראמפ מסיבות שונות, אך נקודתיות. היא מיוצגת על ידי חתנו של הנשיא המשמש גם כיועצו הבכיר, על ידי הנציג המיוחד למו"מ בינלאומי, כולל תהליך השלום במזרח התיכון, ועל ידי השגריר החדש של ארה"ב בישראל. ככל שיתווספו מינויים במשרדים ובסוכנויות, ניתן לצפות כי בין המינויים היהודיים יהיה שיעור מוגבר של אורתודוכסים.
הקהילה האורתודוכסית יוצרת ברית של ערכים ויעדים לא רק עם אוונגליסטים וקתולים בעלי השקפות פוליטיות וחברתיות שמרניות, אלא גם עם הקואליציה בישראל, בה בולטת השתתפותן של מפלגות אורתודוכסיות ושמרניות, הדוגלות בשלמות ארץ ישראל, בפתרון של מדינה אחת ממערב לירדן, ובהעדפת אופייה היהודי של המדינה על פני ערכים ליברליים כלליים. לעליית המגזר האורתודוכסי בקהילה היהודית-אמריקנית מקבילה תופעה דומה בישראל, בה גדל כוחם של החרדים ושל הימין הדתי-לאומי. ב-1990, שיעור החרדים בישראל היה 3 אחוז בלבד; כיום שיעור זה עומד על 10%, והוא ממשיך לעלות.
תופעה זו מציבה אתגר למשולש היחסים הקיים בין מדינת לישראל לבין הקהילה היהודית בארה"ב ובין המימשל האמריקני. ניצחונו של טראמפ והיבטים רבים במדיניותה של ממשלת ישראל, ניצבים בניגוד להשקפותיהם של רוב יהודי ארה"ב. זה נובע מן העודה שהיום הרוב המכריע של יהודי ארה"ב אינם אורתודוכסים, ורבים מהם אינם שותפים להשקפת העולם של הקהילות האורתודוכסיות בארה"ב ובישראל.
בקרב רבים מהיהודים, טראמפ הוא בלתי-פופולרי. רובם מייחסים חשיבות רבה לזכויות מיעוטים, ורובם תומכים בכינונה של מדינה פלשתינית לצידה של ישראל. השקפות אלה רווחות במיוחד בקרב הדור היהודי החילוני הצעיר, המכונה דור המילניום. יש להימנע מלגרום להם להרגיש שעליהם לבחור בין עקרונותיהם הדמוקרטיים והליברליים לבין ישראל.
מצב זה יוצר דילמה לארגונים יהודיים רבים: הם חייבים לקיים יחסים חיוביים עם מימשל טראמפ, בעוד שרבים מחבריהם עשויים לחשוב אחרת. בדומה לכך, ככל שממשלת ישראל תיראה כמיישמת מדיניות שמרנית יותר המתחמקת מיישום הפשרה שקידם יו"ר סוכנות היהודית, נתן שרנסקי, להקמת מתחם שלישי בכותל לקיום תפילות משותפות לגברים ונשים, או נוקטת בפעולות העומדות בסתירה לנורמות ליברליות – כך היא עלולה ליצור ניכור אצל חלק משמעותי ביהדות ארה"ב.
לראשונה בהיסטוריה עלולה ישראל להפוך לנושא שבמחלוקת מפלגתית בציבור האמריקני הכללי. סקר "פיו" מלמד כי בעוד שכ-80% מהרפובליקנים מביעים תמיכה בישראל, פחות מ-50% מאלה המזדהים כדמוקרטים תומכים בעמדותיה של ישראל כלפי הפלסטינים. תופעה זו אינה באה לביטוי בקונגרס, אולם ברמת השטח, הירידה בתמיכה בישראל מדאיגה. כפי שמומלץ בהערכה השנתית של המכון, הפילוג המעמיק בין חלקים בקהילה היהודית הליברלית לבין ממשלת ישראל מצריך תשובות מתוחכמות.
אין כל ספק כי בחודשיו הראשונים נתפס ממשל טראמפ בעיני הרוב בישראל כידידותי יותר מממשל אובמה. הדימוי החיובי הזה אפשר לממשל החדש לנקוט בצעדים שמשקפים למעשה המשכיות של מדיניות אובאמה מבלי לגרור ביקורת בצד הישראלי: כך היה כאשר, חתם הממשל על אישור לפיו איראן מצייתת להתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם הגרעין; וכך היה כאשר חתם הנשיא על הצו הנדרש למניעת העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים. בנוסף אכזב הנשיא טראמפ את אותם חברים בממשלת ישראל שציפו לחופש פעולה בהרחבת ההתנחלויות.
במגמה לשמור ולעודד את החיבור בין ישראל לבין התפוצות, ממליץ המכון למדיניות העם היהודי לקדם מדיניות המחזקת את הפלורליזם בחיים היהודיים, ובמיוחד לזהות דרכים טובות יותר לאימוץ סובלנות ודו-קיום בין הזרמים הדתיים השונים. קוראי ההערכה השנתית יראו כי נושא זה תופס גם השנה מקום בולט, במיוחד בדגש על כיבוד ערכים יהודיים.
גם בעבר סיפקו ההערכות השנתיות ניתוחים אסטרטגיים לגבי המגמות המסתמנות בנוגע לישראל ולעם היהודי, והמלצות אופרטיביות לקידום שגשוגה של יהדות העולם. לדעתנו, יתכן כי ההערכה הנוכחית היא בין החשובות ביותר שהפיק המכון עד כה. בסביבה עולמית סוערת שבה מוצבים סימני-שאלה על כללי המשחק הבסיסיים, על המוסדות ועל הסדר העולמי שהתגבש אחרי מלחמת-העולם השנייה, ובשעה שמתגברים איומי החרם על מדינת ישראל – חשוב שממשלת ישראל ומנהיגי יהדות ארה"ב יפעלו בצורה מתוחכמת לבניית גשרים של שיתוף-פעולה בין הקהילות האורתודוכסיות ובין הקהילות המאורגנות בצפון אמריקה . במקביל יש לפעול להידוק שיתוף הפעולה בין ממשלת ישראל, הממשל האמריקני והקהילה היהודית בארה"ב.
אנו מאמינים כי בידי המכון למדיניות העם היהודי יש את היכולת לסייע ליהדות התפוצות ולממשלת ישראל בניתוח האתגרים, הדילמות וההזדמנויות, במטרה לגבש חלופות מדיניות מכוונות מעשה, שתאפשרו התמודדות מוצלחת עם הסוגיות המאתגרות שעומדות בפני העם היהודי היום.
דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט
