במלאת שלוש שנים למלחמה, פרסום חדש מנסה לבחון מהן השלכותיה על הקהילות היהודיות באירופה וכיצד על ישראל להתמודד עם השינויים הגיאופוליטיים שהתרחשו בעקבותיה.
מאת: ד"ר דב מימון
שינוי גיאופוליטי
תקדים מדאיג
שלום וסטפליה (1648) קבע ארבעה עקרונות יסוד שעיצבו את היחסים הבינלאומיים למשך כארבע מאות שנה: ריבונות המדינה; שלמות טריטוריאלית; אי-התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות לאום אחרות; שוויון משפטי בין מדינות לאום. פלישת רוסיה לאוקראינה היא ההפרה הבוטה ביותר של שלום וסטפליה ומסמנת את הניסיון הישיר הראשון מאז מלחמת העולם השנייה למחיקת ריבונותה של מדינה אחרת באמצעות לוחמה תוקפנית. להפרה זו משמעות מיוחדת משום שהיא מייצגת את השינוי הכפוי הראשון החשוב בגבולות באירופה מאז 1945.
אם תתרחש ההכרה הצפויה בסיפוחים טריטוריאליים בעקבות השינוי הפוליטי בארצות הברית בינואר 2025 היא עלולה להוביל לסדרה של אתגרים טריטוריאליים דומים ברחבי העולם, במיוחד בהתייחס לשאיפותיה של סין כלפי טאיוואן, השולטת ב-92% מייצור המוליכים למחצה המתקדמים.
מעבר לריאלפוליטיק: ההגנה על ערכי הנאורות
תמיכת המערב באוקראינה חורגת משיקולים גיאופוליטיים מסורתיים ומייצגת מאבק אידיאולוגי נרחב יותר בין דמוקרטיה ליברלית לבין כוחות סמכותניים עולים. סכסוך זה התפתח לכדי מלחמת תרבות מודרנית אשר בה אוקראינה, תחת הנהגת הנשיא היהודי ולדימיר זלנסקי, מסמלת את ההגנה על ערכי הנאורות אל מול מגמות לא ליברליות מתגברות הן באירופה הן באמריקה.
לזהותו היהודית של זלנסקי משמעות מיוחדת במאבק אידיאולוגי זה. המעבר של אוקראינה מחברה אנטישמית מבחינה היסטורית לכזו המונהגת בידי נשיא יהודי במהלך המשבר הקיומי הגדול ביותר שלה מסמל את ניצחון הערכים הדמוקרטיים הליברליים על הלאומנות האתנית. נרטיב זה מהדהד עמוקות בקרב קהלים מערביים, הרואים במאבקה של אוקראינה השתקפות של מחויבותם שלהם לפלורליזם ולעקרונות דמוקרטיים.
הממד המטפיזי של סכסוך זה – המציג את זלנסקי כנושא הדגל של התקווה הדמוקרטית כנגד ההתפשטות הסמכותנית של פוטין – עזר לגייס תמיכה מערבית בהיקף נרחב. מעבר לחששות המעשיים בנוגע להתפשטות רוסית אפשרית לפולין, לרומניה או למולדובה, מדינות המערב רואות בכך קרב על שימור הסדר הליברלי שלאחר המלחמה. הפרת עקרונות וסטפליה בידי רוסיה מייצגת לא רק אתגר לריבונות הטריטוריאלית אלא גם התקפה על ערכי היסוד של הנאורות: ממשל רציונלי, זכויות הפרט ושלטון החוק.
מסגור אידיאולוגי זה הפך את מה שעשוי היה להישאר סכסוך אזורי למאבק מכונן על עקרונות הליבה של הציביליזציה המערבית. התמיכה הצבאית והכלכלית המסיבית של המערב באוקראינה מייצגת יותר מחישוב אסטרטגי – היא מדגימה מחויבות פילוסופית להגנה על הדמוקרטיה הליברלית מפני הגל העולה של הסמכותנות.
הכישלון האסטרטגי של המערב: הססנות המביאה לתבוסה עצמית
מלחמת רוסיה-אוקראינה הפכה למלחמת התשה ללא דרך ברורה לניצחון לשום צד, והיא מסמנת כישלון אסטרטגי שדחף את רוסיה עמוק אל תוך חיקה של סין. מבוי סתום זה בולט במיוחד בהתחשב בכך שהתמ"ג המשולב של האיחוד האירופי הוא בערך פי עשרה מזה של רוסיה. הכישלון בתרגום יתרון כלכלי עצום זה לתמיכה צבאית מכרעת חושף חוסר בסיסי ברצון הפוליטי, לא ביכולת. חוסר זה בולט במיוחד כשמביאים בחשבון שצפון קוריאה – מדינה מוגבלת מבחינה טכנולוגית וכלכלית – סיפקה על פי המדווח יותר פגזי ארטילריה לרוסיה בשנה החולפת מכפי שסיפק האיחוד האירופי כולו לאוקראינה, אף שבאיחוד האירופי ארבע מעשר יצואניות הנשק הגדולות בעולם. כבדות אסטרטגית זו, אף שהיא מעוגנת בחששות לגיטימיים מהרתעה גרעינית, חתרה בסופו של דבר תחת ההשפעה המערבית ועיצבה מחדש את הבריתות הגלובליות. מדינות המערב, המוגבלות בעקבות חששות מהסלמה רוסית, במיוחד עקב יכולותיה הגרעיניות, הגבילו את תמיכתן ויצרו פרדוקס: ייתכן שזהירותן מאסון הזמינה סוג אחר של אסון אסטרטגי3.
אוקראינה ניצבת בפני אתגרים פנימיים גדולים מֵעבר למחסור בחיילים ובנשק, הכוללים חוסר יעילות ושחיתות בממשל. הנהגתה הצבאית נתקלה בקשיים בפיתוח תוכניות אסטרטגיות בנות ביצוע. בינתיים, בעלות הברית המערביות הפגינו חוסר באסטרטגיה מאוחדת, המשקף מחלוקות עמוקות יותר באירופה. האינטרסים הלאומיים משתנים באופן משמעותי בהתאם לקרבה הגיאוגרפית לרוסיה וליחסים היסטוריים – סדר העדיפויות הביטחוניות של פולין שונה ביסודו מזה של פורטוגל, דבר המקשה על יצירת מדיניות מגובשת באיחוד האירופי. תגובה מפוצלת זו חיזקה שלא במתכוון את מעמדן של בעלות בריתה החדשות של רוסיה, ובמיוחד את זה של סין.
אתגרים אלה מחריפים עוד יותר בעקבות אילוצי משאבים. התעשיות הביטחוניות המערביות לא היו מוכנות לדרישות של לוחמה בעצימות גבוהה, דבר שהוביל למגבלות ניכרות בייצור ובשרשרת האספקה. אף שהסיוע הצבאי האירופי לאוקראינה היה גבוה – למעלה מ-50 מיליארד אירו (בערך 54 מיליארד דולר) בסך הכול, הכוללים 11.1 מיליארד אירו (בערך 12 מיליארד דולר) מקרן השלום האירופית ו-28 מיליארד אירו (בערך 30 מיליארד דולר) מגרמניה לבדה – לא היה בו די לסיפוק היתרון המכריע שנדרש להבטחת הניצחון4. חוסר נכונות זה לספק לאוקראינה ציוד צבאי שיאפשר לה להביס את רוסיה משקף זהירות אסטרטגית ומדגיש מגבלות ביכולת הייצור ובמחויבות הפיננסית. כתוצאה מכך, מה שיכול להיות רגע מכונן להפגנת כוח מערבית הפך למבוי סתום מתמשך המיטיב עם רוסיה ועם שותפותיה האסטרטגיות החדשות תוך הדגשת חוסר יכולתו של המערב להגיב ביעילות לאתגרים גלובליים5.
לאחר שלוש שנים של לחימה, המלחמה בין אוקראינה לרוסיה עדיין משתוללת בעוצמה. אף שאוקראינה הצליחה לכבוש מחדש שטח חשוב, רוסיה עדיין שולטת בכ-20% משטחהּ. הצבא האוקראיני ספג מספר גדול של נפגעים: ההערכות מצביעות על כך שמספרם הגיע לכ-80 אלף. האבדות הרוסיות גבוהות אף יותר: למעלה מ-200 אלף חיילים ויותר מ-3,600 טנקים שהושמדו. אוקראינה מתמודדת אומנם עם מחסור בחיל רגלים, אולם היא רכשה עוד ועוד נשק מנאט"ו, וכן טכנולוגיית כטב"מים מתקדמת.
רוסיה מצידה גייסה יותר מ-500 אלף חיילים נוספים והיא מרוקנת במהירות את מלאי הציוד הצבאי שלה מתקופת ברית המועצות, אולם מפצה על כך בהעמקת שותפויותיה עם סין, עם איראן ועם צפון קוריאה. הציבור האוקראיני נותר איתן בדעתו בנוגע לדחיית כל ויתור טריטוריאלי אף שהוא סופג, כמו הצד הרוסי, אבדות וקשיים כלכליים גוברים. הציפייה לסיום אפשרי של המלחמה בידי דונלד טראמפ עלולה להוביל ללחץ להסדר במשא ומתן, אולם נותרו מכשולים ניכרים. אף שאוקראינה ורוסיה הולכות שתיהן ומתעייפות, נראה שהסכסוך אינו קרוב לפתרון בעוד הנוף האסטרטגי הגלובלי משתנה באופן דרמטי נגד האינטרסים המערביים.
ההיערכות מחדש הגלובלית
כתוצאה ישירה מהכישלונות האסטרטגיים המערביים עודדה התמיכה המאוחדת באוקראינה – בניגוד לעמדה המסויגת יותר או הפרו-רוסית של מדינות הדרום הגלובלי והמדינות הלא-מערביות – את רוסיה להאיץ את יישור הקו שלה עם ציר אנטי-מערבי מתהווה. יישור קו זה נראה כתנועה האחרונה במטוטלת בת מאות השנים של רוסיה בין מזרח למערב – תנועה שהחלה לראשונה בתוכנית ההתמערבות השאפתנית של פטר הגדול (1725–1682). אכן, הנוף הגלובלי העכשווי חווה מעבר מכריע מהעולם החד-קוטבי שנוצר לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989 למערכת רב-קוטבית ההופכת יותר ויותר לא צפויה. הכיוון האסטרטגי החדש של רוסיה, הנע כעת בהחלטיות מזרחה, הוביל ליישור קו הדוק יותר עם איראן, עם סין, עם צפון קוריאה, עם חמאס ועם חיזבאללה, כעולה מגילוי הנשק הרוסי במחסני החיזבאללה. שיתוף פעולה צבאי זה בא לידי ביטוי גדול עוד יותר בהסכם ההשקעה בשווי 40 מיליארד דולר בין רוסיה לאיראן במגזר הנפט6.
הסכסוך שינה את שווקי האנרגיה העולמיים באופן דרמטי. הכנסותיה של קטאר עלו במהלך המשבר ב-40%. הכנסות הנפט של איראן זינקו לאחר הסנקציות ב-50%, דבר שאפשר תמיכה מוגברת בטרור העולמי, בתנועות אסלאמיות באירופה ובארגונים כחמאס וחיזבאללה7. ייצוא הנפט הרוסי לסין גדל פי שלושה, דבר המעיד על מעבר דרמטי של שטף האנרגיה מזרחה.
השפעתה הכלכלית של מלחמת אוקראינה חורגת הרבה מעבר לשווקי האנרגיה, ויש לה השלכות חמורות במיוחד על מדינות ערב ואפריקה. אף שאינני מרחיב במחקר זה בנושא ההשלכות הכלכליות הנרחבות מעבר לאנרגיה, כגון שיבושים בייצוא הדגנים, אתגרים בשרשרת האספקה או ההשפעות על שוק הפיננסים העולמי, ראוי לציין שהשיבושים בייצוא הדגנים השפיעו באופן ניכר על גורמים אזוריים מרכזיים כמצרים וירדן והגבירו את חוסר היציבות בכלכלותיהן השבריריות ממילא. מצרים, כיבואנית החיטה הגדולה בעולם, וירדן, התלויה מאוד בייבוא מזון, התמודדו עם לחצים כלכליים ניכרים עקב שיבושים אלה8.
נפילתה של רוסיה: ממעצמת-על לגרורה של סין
כישלונה של רוסיה בהשגת ניצחונה המהיר המצופה על אוקראינה – שתוכנן במקור לארוך ימים ספורים – פגע במעמדה כמעצמת-על עולמית. אף שלרוסיה עדיין ארסנל גרעיני ומשאבים עצומים של חיל רגלים, הסכסוך חשף חולשות קריטיות בציוד, בלוגיסטיקה ובניהול האסטרטגי של צבאה. גילוי זה עיצב מחדש את דינמיקת הכוחות לא רק בהתייחס ליריבותיה המערביות אלא גם בהתייחס לסין, הרואה בה כעת בבירור שותפה זוטרה, ולא מעצמה שוות ערך. למעשה, סין, הנמנעת משותפויות אסטרטגיות שוות, מיצבה עצמה כדי לנצל את מצבה המוחלש של רוסיה, והפכה אותה למעשה לגרורה התלויה בה. אפילו ישראל, שפעלה בסוריה בזהירות מרובה כדי להימנע מפרובוקציה רוסית, שינתה את הערכתה בנוגע לעוצמה הצבאית הרוסית. דימויה של רוסיה ככוח צבאי לא מנוצח הוחלף בזה של מעצמה גרעינית מוחלשת שצבאה הקונבנציונלי סובל ממגבלות ניכרות – דבר ששינה באופן יסודי את החישוב הגיאופוליטי העולמי.
ניצחונה האסטרטגי של סין: המרוויחה הלא-צפויה מחישובו המוטעה של המערב
מלחמת אוקראינה חיזקה את מעמדה העולמי של סין באופן דרמטי והפכה חולשות פוטנציאליות ליתרונות אסטרטגיים. בייג'ינג, שעקבה בתחילה אחר הסכסוך מתוך חשש להשפעתן האפשרית של הסנקציות המערביות על תרחישיה העתידיים, התגלתה אולי כמרוויחה הגדולה ביותר מטלטלה גיאופוליטית זו.
בידודה הבינלאומי של רוסיה שינה באופן יסודי את דינמיקת הכוחות ביחסי רוסיה- סין. מוסקבה, שהייתה בעבר השותפה הבכירה ביחסים אלה, הפכה תלויה יותר ויותר בבייג'ינג בכל הנוגע לתמיכה כלכלית ודיפלומטית. סין הבטיחה בכך לעצמה אנרגיה רוסית במחירים מוזלים באופן ניכר. ייצוא הנפט הרוסי לסין עלה ביותר מ-300% מאז תחילת המלחמה. היחסים התפתחו לכדי דומיננטיות סינית ברורה: רוסיה הפכה למדינה כפופה המספקת חומרי גלם וטכנולוגיה צבאית בעודה נעשית תלויה יותר ויותר בטכנולוגיה ובמערכות הפיננסיות הסיניות.
סין חיזקה גם את מעמדה במרכז אסיה, שהייתה באופן מסורתי חלק מתחום ההשפעה הרוסי. בעוד תשומת ליבה ומשאביה של רוסיה מוסטים לאוקראינה הרחיבה סין את נוכחותה הכלכלית והדיפלומטית באזור באמצעות הגדלת השקעות יוזמת "החגורה והדרך," והסכמים דו-צדדיים. דבר זה האיץ את הכוונתן מחדש של מדינות ברית המועצות לשעבר כלפי בייג'ינג.
יתרה על כך, סין ניצלה באופן מבריק את הסכסוך כדי לקדם את השפעתה הגלובלית, במיוחד בדרום הגלובלי. באמצעות מיצוב עצמה כצד ניטרלי וכמצדדת בשלום בעודה תומכת ברוסיה מבחינה כלכלית הציגה סין את עצמה כשותפה אמינה יותר למדינות מתפתחות מאשר המערב. עמדה זו הוכיחה את יעילותה באפריקה ובאמריקה הלטינית במיוחד, שם גדלה ההשפעה הסינית באורח ניכר. המלחמה גם האיצה את תהליך הדה-דולריזציה – יעד אסטרטגי ארוך טווח של סין. כאשר הסנקציות המערביות הדגימו את הסיכונים הכרוכים בתלות בדולר הגבירו מדינות רבות את השימוש ביואן הסיני בסחר הבינלאומי ובעתודות המטבע. ההתרחבות של בריקס (BPICS) והעניין הגובר במערכות תשלום חלופיות חיזקו עוד יותר את ההשפעה הפיננסית הגלובלית של סין.
אולי אף יותר מכך, הסכסוך סיפק לסין לקחים צבאיים ואסטרטגיים חשובים בנוגע לתגובות המערביות לתוקפנות בקנה מידה גדול, לסנקציות פוטנציאליות ולחולשות טכנולוגיות. תובנות אלו רלוונטיות במיוחד לשיקוליה של בייג'ינג בנוגע לטאיוון ומאפשרות לסין לשפר את תכנונה האסטרטגי ואת מאמצי ההתגוננות שלה מפני סנקציות.
הסטת תשומת הלב והמשאבים המערביים לעבר אוקראינה אפשרה לסין גם לחזק את מעמדה באזור האינדו-פסיפי ולהרחיב את נוכחותה הצבאית ואת השפעתה הכלכלית בעוד ארצות הברית ובעלות בריתה מתמקדות בביטחון באירופה. מרחב נשימה אסטרטגי זה אפשר לבייג'ינג לקדם את יעדיה האזוריים תוך התערבות מערבית מופחתת.
סין התגלתה כגורם חיוני בכל ארכיטקטורת ביטחון עולמית עתידית. תפקידה הפוטנציאלי כמתווכת בסכסוך האוקראיני, בין מומש בין לאו, שיפר את מעמדה הדיפלומטי וחיזק את מקומה כמעצמה עולמית המסוגלת לפעול באופן שאינו תלוי במערכות בינלאומיות בהובלה מערבית.
יתרה על כך, לעליית סין כמנהיגת ציר אנטי-מערבי זה, השלכות ניכרות על אינטרסים יהודיים9. למרות קשריה הכלכליים החזקים הקודמים עם ישראל, הכוללים השקעות גדולות בטכנולוגיה ובתשתית ישראליות, יישרה סין קו עם יריביה של ישראל. סירובה לגנות את חמאס ועליית האנטישמיות בשיח הסיני מסמנים מפנה מדאיג מגישות פילושמיות קודמות10. בעוד סין מחזקת את שותפויותיה עם איראן ועם רוסיה תוך הובלת קואליציית בריקס מורחבת, שינוי הכיוון שלה משותפות כלכלית ליריבות אסטרטגית מייצג איום גדול על האינטרסים הישראליים והיהודיים ברחבי העולם.
אופורטוניזם אסטרטגי: כיצד ממנפות בעלות ברית מסורתיות של ארצות הברית את אי-הסדר העולמי החדש
בעוד הכישלון האסטרטגי של המערב והתיישרותה מחדש של רוסיה מעצבים מחדש את הנוף העולמי, ניצלו כמה מעצמות אזוריות מרכזיות את ההזדמנות כדי לבסס את עצמאותן האסטרטגית ולשפר את מעמדן העולמי. שינוי זה בולט במיוחד בתגובות בעלות ברית מסורתיות של ארצות הברית שניצלו את המצב באופן מבריק לטובתן11.
טורקיה – התגלתה כנהנית המרכזית מטלטלה אסטרטגית זו תוך אימוץ מה שהיא מכנה "ניטרליות פעילה." היא שמרה על קשרים חיוניים עם מוסקבה: גלגלה 34.7 מיליארד דולר בסחר עימה, (2021) זכתה בכניסות של כמעט 7 מיליון תיירים רוסים מדי שנה וביצעה רכישות צבאיות אסטרטגיות כמערכת ההגנה האווירית S-400. "שותפות פרגמטית לדבר עבירה" זו הבטיחה את חופש הפעולה הטורקי בסוריה בעודה מאפשרת לטורקיה לספק בו בזמן מל"טי קרב מסוג באירקטר (Bayraktar) לאוקראינה ולשמור על סחר עימה בהיקף של 7.4 מיליארד דולר 12.
גישתה המאוזנת של טורקיה – גינוי התוקפנות הרוסית תוך סירוב להצטרף לסנקציות – הגיעה לשיאה בניצחון דיפלומטי עם יוזמת הדגנים בים השחור מיולי 2022. הסכם זה יצר "מסדרון דגנים" ומרכז תיאום משותף הממצב את טורקיה כמתווכת חיונית ומאשר את תפקידה כ"מדינת ציר" באזור הים השחור. עמדה אסטרטגית זו אפשרה לה להגביר את השפעתה האזורית תוך שמירה על עצמאות מההנחיות המדיניות המערביות. נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 בידי כוחות ג'יהדיסטיים בתמיכה טורקית הדגימה את האפקטיביות של חישוביו האסטרטגיים של ארדואן במינוף חוסר היציבות האזורית להרחבת ההשפעה הטורקית.
ערב הסעודית – היא דוגמה בולטת נוספת למפנה אסטרטגי זה. הממלכה, המסוכסכת זה זמן עם ארצות הברית בנושאים רבים – מנטישתה, כפי שהדבר נתפס, את מובארכ ב-2011 ועד להתייחסות לערב הסעודית כאל "מדינת מנודה" בעקבות רצח חשוקג'י – מינפה את המשבר במיומנות לחיזוק האוטונומיה האסטרטגית שלה. אף שבאופן רשמי "גינתה את הפלישה הרוסית" ב-2 במרץ 2022 סירבה ערב הסעודית ליישם סנקציות או להגדיל את תפוקת הנפט כדי לפצות על אובדן הנפט הרוסי. החלטת אופ"ק+ מאוקטובר 2022 להפחית את תפוקת הנפט ב-2 מיליון חביות ליום, שנתפסה כעלבון ישיר לארצות הברית, ממחישה תקיפות חדשה זו. העיתונים הסעודיים הגדירו זאת במפורש כמעבר ל"מערכת רב-קוטבית" תוך הימנעות מכוונת מהטלת אחריות בלעדית על רוסיה למה שתיארו כ"עימות בין מעצמות גדולות על הגמוניה עולמית13."
מיצוב-מחדש אסטרטגי זה קדם לסכסוך באוקראינה, אך הואץ באופן ניכר מאז. הממלכה שאפה לקשרים עמוקים יותר עם רוסיה, כפי שהודגם בהשתתפותו של הנסיך חאלד בן סלמן ביריד הנשק במוסקבה באוגוסט 2021 ובחתימת הסכם שיתוף הפעולה הצבאי ב-2022. בו בזמן ביצעה ערב הסעודית "מפנה לכיוון אסיה" והפכה לספקית הנפט העיקרית של סין. הסחר הדו-צדדי ביניהן הגיע ב-2021 ל-87 מיליארד דולר. הפסגה המשולשת בריאד בדצמבר 2022 שהושיבה יחד את סין עם ערב הסעודית, עם מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ ועם מדינות ערב, בנוכחות הנשיא שי ג'ינפינג – סימנה הצהרה ברורה של עצמאות אסטרטגית14.
בעוד אזורים אחרים הדגימו גם הם כיול-מחדש אסטרטגי – מהגדלת תקציבה הצבאי של יפן ועד למיצוב הדיפלומטי המגוון של מדינות אפריקה – התפתחותן של בעלות ברית מסורתיות אלה של ארצות הברית מראה כיצד האיץ הסכסוך את שחיקת ההשפעה המערבית ויצר הזדמנויות למעצמות אזוריות להגביר את האוטונומיה האסטרטגית שלהן ואת השפעתן העולמית. הצלחתן במינוף המשבר תוך שמירה על עמימות אסטרטגית מציבה מודל ברור למדינות אחרות המבקשות לנווט ולהפיק תועלת מהסדר הרב-קוטבי המתהווה.
אויבים מסורתיים צוברים כוח: התחזקות הגורמים האנטי-יהודיים
החותם העולמי החשוב ביותר של המלחמה הוא השינוי המוחלט בשווקי האנרגיה, שיצר מוטבים חזקים שהשפעתם המוגברת מאיימת ישירות על האינטרסים היהודיים ברחבי העולם. המדאיג ביותר הוא שהדבר הוביל לחיזוק גורמים המממנים באופן פעיל ארגונים כמו חמאס, חיזבאללה והחות'ים, ותומכים בהם, ומקדמים בו בזמן תנועות אסלאמיסטיות קיצוניות ברחבי המערב.
קטאר – הפכה לספקית הגז החיונית של אירופה והגדילה את נפחי היצוא שלה אליה ב-2023 ב-65%. שינוי זה חורג מאספקת אנרגיה; קטאר התגלתה כשותפה פיננסית מכרעת לכמה מדינות אירופיות, ובפרט לצרפת, אשר בה היא מחזיקה בהשקעות ניכרות בחברות גדולות ובנדל"ן. תפקיד כפול זה, כספקית אנרגיה וככוח פיננסי, אפשר לקטאר להרחיב את השפעתה ברחבי אירופה תוך הגבלת יכולתן של מדינות אירופה להתמודד עם חששות בנוגע לסדר היום האזורי הנרחב שלה15.
הברית של איראן עם רוסיה מייצגת אולי את ההתפתחות האסטרטגית החשובה ביותר. אספקת יותר מ7,000- מל"טי קרב לרוסיה והקמת מתקני ייצור משותפים המכוונים ל-6,000 יחידות נוספות הניבו לה הכנסות של יותר מ-2.5 מיליארד דולר16. על פי דיווח המופיע בוול סטריט ג'ורנל, רוסיה ואיראן מקדמות בניית מפעל בשטח רוסיה לייצור 6,000 מל"טים לפחות, ומתכננות מנוע חדש שישפר את מהירותם17. מעבר ליתרונות הכספיים המיידיים העניקה שותפות זו לאיראן גישה לטכנולוגיה צבאית רוסית מתקדמת, הכוללת מערכות הגנה אווירית מתוחכמות ויכולות לוויין. בכירים אמריקאים טוענים שרוסיה מספקת "רמה חסרת תקדים" של תמיכה צבאית וטכנית לאיראן בתמורה לאספקת נשק למלחמתה באוקראינה18. משמרות המהפכה האיראניים (IPGC) צברו ניסיון מבצעי יקר ערך באמצעות מעורבות ישירה בפעולות מל"טים נגד אוקראינה, ששיפר את יכולותיהם הצבאיות ואת השפעתם האזורית19.
רוסיה הצליחה, למרות הסנקציות המערביות, להפנות מחדש את ייצוא האנרגיה שלה לשווקים האסיאתיים תוך שמירה על שטף הכנסות גדול20. תעשיית הביטחון שלה התרחבה באופן דרמטי, והיא מעסיקה כעת 3.5 מיליון עובדים במשמרות רציפות ומייצרת 2.5 מיליון פגזי ארטילריה בשנה21. התרחבות תעשייתית-צבאית זו, בתוספת תרומה של כמיליון פגזים מצפון קוריאה22, מדגימה את המעבר המוצלח של רוסיה לכלכלת מלחמה ואת התיישרותה ההולכת וגוברת עם הציר האנטי- מערבי.
שינוי זה בנוף האסטרטגי, אשר בו יריבים מסורתיים צוברים כוח חשוב באמצעות מינוף אנרגיה, שיתוף פעולה צבאי ותמרון דיפלומטי, מייצג אולי את התוצאה הלא-מכוונת המדאיגה ביותר של מדיניות הסנקציות המערבית. מנקודת מבט יהודית, שינוי זה מדאיג במיוחד מכיוון שהוא חיזק מדינות העוינות באופן היסטורי את האינטרסים יהודיים, במיוחד אלה המממנות ארגונים אנטי-יהודיים ותנועות קיצוניות, ויצר סביבה אזורית מאיימת יותר, אשר בה כוחות אנטי-מערביים צברו השפעה ויכולות צבאיות חסרות תקדים.