במלאת שלוש שנים למלחמה, פרסום חדש מנסה לבחון מהן השלכותיה על הקהילות היהודיות באירופה וכיצד על ישראל להתמודד עם השינויים הגיאופוליטיים שהתרחשו בעקבותיה.
מאת: ד"ר דב מימון
אירופה: המקום שבו תמורות אסטרטגיות ונורמטיביות מתכנסות
התמורה בעמדה הצבאית והאסטרטגית של אירופה מייצגת את אחת ההשלכות החשובות ביותר של המלחמה באוקראינה ומסמנת חריגה חסרת תקדים מהעשורים של השאננות שלאחר המלחמה הקרה. תמורה יסודית זו כוללת לא רק הוצאות ויכולות צבאיות, אלא מתרחבת גם לביטחון האנרגטי, לפיתוח התשתיות ולתרבות האסטרטגית. הדבר הוביל להגברת הקשרים הכלכליים עם ישראל בתחומים מרובים, הכוללים טכנולוגיה ביטחונית, אבטחת סייבר, שיתוף פעולה אנרגטי והשקעות פיננסיות, כמפורט בנספח 1. מעבר לתחומים הכלכליים והצבאיים תורגמה התקרבות זו גם להרחבת היחסים הלא-כלכליים עם ישראל (אקדמיים, תרבותיים, דיפלומטיים, תיירותיים ועוד), כמפורט בנספח 2. עם זאת, מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר על ישראל ותוצאותיה שינו נוף אסטרטגי זה באופן דרמטי בהוסיפן מורכבויות חדשות לחישובי הביטחון האירופיים ולדינמיקת הברית. בנספחים 1 ו-2 ציינתי את רמת ההשפעה השלילית של מלחמת עזה על תחומי שיתוף פעולה שונים וזיהיתי אותם תחומי שותפות שהוכחו כחסינים לאורך המשבר.
למרות המתחים הנובעים מהעימות בעזה, תחומי שיתוף פעולה אסטרטגיים מרכזיים המוּנעים מאינטרסים משותפים ומצרכים ביטחוניים שמרו על תנופתם: שיתוף הפעולה האנרגטי נותר בעדיפות אסטרטגית, במיוחד בהינתן מאמציה המתמשכים של אירופה לגוון את מקורותיה; שיתוף הפעולה הטכנולוגי הצבאי, המשקף אתגרי ביטחון משותפים, שמר על מעמדו הקריטי, בעוד מחקר ופיתוח נתקלים בהמשכיות סלקטיבית יותר ובדרישות אימות נוספות; תחומים קריטיים כגון מחקר רפואי, מחקר אקלים, אבטחת סייבר ולוחמה בטרור ממשיכים ליהנות מהמומחיות הישראלית ומהאינטרסים האסטרטגיים ההדדיים.
המהפכה האסטרטגית של גרמניה
נקודת המפנה (Zeitenwende) של גרמניה מייצגת את השינוי הדרמטי ביותר בפוליטיקה האירופית שלאחר המלחמה. נתוני משרד ההגנה הפדרלי מצביעים על כך שההוצאות הביטחוניות זכו להקצאות מיוחדות וחסרות תקדים של 100 מיליארד אירו-28 בעוד הסחר בין גרמניה לרוסיה בשנים 2023–2021 ירד ב-77% אחוז29. שינוי זה חורג אל מעבר להוצאות צבאיות ומייצג הכוונה-מחדש יסודית של החישוב האסטרטגי הגרמני30.
ההחלטה להפסיק בהדרגה את פעילות תחנות הכוח הגרעיניות המחישה כיצד גרמה ההנחה של שלום מתמיד לאחר המלחמה לבחירות אסטרטגית שהובילו לפגיעוּת. מדיניות זו, שהונעה משיקולים סביבתיים, התאפשרה בעקבות אמונה יהירה ביחסי שלום קבועים עם רוסיה כספקית גז אמינה. התלות הכמעט מוחלטת שנוצרה בגז הרוסי חשפה את הסכנות שבהעדפת דאגות אקולוגיות ללא שמירה על ביטחון אנרגטי ועל אוטונומיה אסטרטגית מספקים. מדיניות האנרגיה הגרמנית עברה מאז שינוי מבני רדיקלי. נתוני משרד הכלכלה הגרמני חושפים שינוי מוחלט בייבוא האנרגיה: סך הגז הרוסי ירד עד סוף 2023 מ-55% לקרוב לאפס31. לשינוי נלוו עלויות כלכליות ניכרות: מחירי האנרגיה בתעשייה עלו ב-145% קודם שהיה סיפק בידי אספקה ותשתיות חדשות למתן את העלויות. עם זאת, אתגר כלכלי זה חיזק את הנחישות הגרמנית במקום להחלישה, דבר המסמן היפרדות מכרעת מעשורים של מדיניות כלפי המזרח (Ostpolitik).
אוטונומיה אסטרטגית צרפתית
תגובתה של צרפת למלחמה באוקראינה משקפת את מעמדה הייחודי בארכיטקטורת הביטחון האירופית. נתוני משרד ההגנה מצביעים על כך שהסיוע הצבאי לאוקראינה עד 2024 תחת הנשיא מקרון, הגיע ל-3.2 מיליארד אירו32, תוך שמירה על יוזמות דיפלומטיות. כוחות ההרתעה הגרעינית הצרפתיים העלו את רמת הכוננות לראשונה מאז המלחמה הקרה, דבר המדגים את החששות בנוגע לאוטונומיה האסטרטגית האירופית.
המהפכה הביטחונית הנורדית
הצטרפותן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו שינתה באופן יסודי את ארכיטקטורת הביטחון בצפון אירופה. הכוחות המזוינים הפיניים הביאו לנאט"ו 280 אלף חיילי מילואים מאומנים ואת כוח הארטילריה הגדול ביותר באירופה מחוץ לאוקראינה ולרוסיה33. הוצאותיה הביטחוניות של שוודיה עלו ל-2.1 אחוז מהתמ"ג והתמקדו ביכולות לוחמה תת-ימית ובהגנה אווירית34. הרחבה נורדית זו חיזקה באופן משמעותי את האגף הצפוני של נאט"ו ושינתה את דינמיקת הביטחון בים הבלטי. ייצוא הגז הנורווגי לאירופה הגיע לרמות שיא: הנתונים מצביעים על עלייה של 50% בהעברת גז בצינורות ליבשת35. דנמרק האיצה את מעברה לאנרגיה ירוקה תוך חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני בים הבלטי, דבר הממחיש את שילוב מדיניות האנרגיה והביטחון בחשיבה האסטרטגית האירופית.
נמל רוטרדם הפך למרכז לוגיסטי קריטי: הנתונים מצביעים על עלייה של 156% בייבוא גז טבעי נוזלי להחלפת הגז הרוסי36. שינוי זה בתשתית האנרגיה האירופית מדגים הן את יכולת ההסתגלות של היבשת הן את הופעתם של צמתים אסטרטגיים חדשים בביטחון האירופי.
עלייתה של מזרח אירופה
פולין הפכה ממדינת ספר למרכז האסטרטגי של האגף המזרחי של נאט"ו. הוצאותיה הביטחוניות הגיעו ל-4% מהתמ"ג – האחוז הגבוה ביותר בין חברות נאט"ו37. התשתית הפולנית הפכה קריטית לסיוע המערבי לאוקראינה: נמל גדנסק מטפל ביותר מ-65% מהעברות הציוד הצבאי הכבד38.
המדינות הבלטיות – אסטוניה, לטביה וליטא – הפכו למנהיגות מוסריות ואסטרטגיות בכל הנוגע לתמיכה באוקראינה. יכולות הגנת הסייבר של אסטוניה הוכחו כחשובות במיוחד: נתוני הממשלה מצביעים על הדיפה מוצלחת של יותר מ-750 מתקפות סייבר קשות39. לטביה וליטא נטלו על עצמן תפקידי מפתח ביישום הסנקציות למרות העלויות הכלכליות הניכרות הכרוכות בכך.
הדינמיקה המרכז-אירופית
הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה סיפקו לאוקראינה ציוד מתקופת ברית המועצות, בעל ערך החלפה העולה על 2.3 מיליארד אירו40. עם זאת, עמדתה האמביוולנטית יותר של הונגריה יצרה מתחים הן באיחוד האירופי הן בנאט"ו, דבר המצביע על התמדתם של אינטרסים לאומיים מנוגדים גם בהקשר של אחדות אירופית נרחבת.
תגובה ים תיכונית
עמדתה של איטליה התפתחה, תחת ממשלות רציפות, מהיסוס ראשוני לתמיכה חזקה. התמיכה הספרדית והפורטוגלית, אף אם פחות בולטת עקב המרחק הגיאוגרפי, כללה סיוע הומניטרי ניכר ותוכניות אימון צבאיות. יוון וקפריסין ניווטו בינות לעמדות מורכבות שעוצבו על ידי קשרים היסטוריים עם רוסיה ועם הנצרות האורתודוקסית, ואינטרסים של סחר ימי.